|
יואב ברנזון
מטפל זוגי ויועץ עסקי
.jpg){kind=small} 050-5558535 |
ימין אמיתי
השמאל הקיצוני והשמאל המתון
בישראל מתחרות על השלטון שתי קבוצות: שמאל קיצוני ושמאל מתון. השמאל הקיצוני (מפלגת העבודה ומרץ) מאמין בוויתורים מפליגים לערבים בתמורה לשקט ולשלום. לכן, על פי תפיסתו של השמאל הקיצוני כל אירוע שהערבים מבצעים נגדנו יכול היה להימנע אם היינו הולכים לקראתם, מוותרים להם ונענים לרצונותיהם.
השמאל המתון (מפלגות המרכז-שמאל והליכוד) אינו שונה במהותו מהשמאל הקיצוני. ההבדל ביניהם הוא קטן. השמאל הקיצוני מוכן לכל ויתור ואילו השמאל המתון מנסה לשים גבולות לוויתורים. גם השמאל הקיצוני וגם השמאל המתון מכירים במדינה פלשתינאית הלכה למעשה, מוכנים להקים אותה ואף לסייע לה ורוצים לסחור אתה ולקיים אתה יחסים. ההבדל הוא בגבולות העסקה: השמאל הקיצוני מוכן לשנות אפילו את אופייה של מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה למען השגת מטרה זו ואילו השמאל המתון לא מוכן.
ביבי אינו ימין אלא שמאל מתון
שמאל הוא ויתורים ונסיגות. ימין הוא כיבוש והתפשטות. בישראל אין ימין אמיתי. אף מפלגה ימנית אינה מציגה חזון של התפשטות, כיבוש והתרחבות צפונה, דרומה או מזרחה. כל המפלגות הציוניות דוגלות בוויתורים, בנסיגות ובצמצום שטחה של מדינת ישראל והישוב היהודי - השאלה באיזה היקף. אפילו אריק שרון שדגל בתחילת הקריירה הפוליטית שלו בהתפשטות נוסח הימין ואפילו העז ופלש ללבנון (התפשטות לכיוון צפון) עבר מהפך ובשלהי כהונתו הוביל לצמצום וויתורים חד-צדדיים ב"מופע ההתנתקות" שהפיק בעזה (נסיגות מכיוון דרום).
אירן למשל היא מדינה "ימנית". דעא"ש גם. אפילו הפלשתינאים הם "ימניים" - אבל היהודים לא. הקו המנחה מדינה ימנית כמו אירן הוא גדילה והתפשטות אזורית. האירנים רוצים לכבוש שטחים, להשיג השפעה ולהפוך לימים למעצמה אזורית ואולי אף עולמית. גם הפלשתינאים תובעים עוד ועוד שטחים, ממתינים לעוד ועוד נסיגות ומחוות, דורשים ועוד ועוד זכויות. זו גישה ימנית של "גדילה" ו"צמיחה" על חשבון היריב. ואולם, בישראל אין אדם אחד שידבר במונחים של "ימין" אמיתי. במונחים של כיבוש ישראלי, התפשטות, שליטה במזרח התיכון והשפעה על המרחב העולמי. לישראל אין שאיפות כאלה ולכן - פוליטית ומדינית - היא אינה מדינה ימנית אלא מדינה שמאלנית. להט הוויכוח בין השמאל הקיצוני לבין מי שמנסה להידמות "לימין" בישראל (אבל בפועל הוא שמאל מתון) הוא מגוחך ואולי אפילו פאתטי כי הוא לא באמת אמיתי. הוא נוצר רק מתוך שיקולי רייטינג ורצון בשררה ולא ממקום אידאולוגי.
גם בנט אינו ימין
בנט או ליברמן בוודאי שאינם ימין. אלה אנשים פרגמטיים, שקולים ומתונים המכירים בפלשתינאים ולא חולמים אפילו לא בחלומות הקיצוניים ביותר שלהם לגרש את הפלשתינאים מהגדה, לכבוש את ירדן וליצור במקומה מעצמה אזורית ישראלית עד נהר החידקל.
גם הם שואפים לפשרה טריטוריאלית וגם הם מכירים במדינה פלשתינאית, אבל הם פשוט לא מוכנים בתמורה לתת את "הכל" אלא רק חלק, להבדיל מהשמאל הקיצוני שאין לו בעיה לתת הכל.
ישראל עברה מהפך: מתעוזה, התרחבות ועוצמה לפחד ושמירת סטטוס קוו
הציונות בבסיסה היא "ימנית". מדוע? משום שלפני כמאה שנים לא היה בארץ כמעט כלום. היה צריך לכבוש את הארץ כדי להתיישב בה. לכבוש אותה גם במובן של לעבד אותה ולהפוך אותה למשגשגת אך גם במובן של להתמודד עם שבטים ומקומיים ולנצח אותם בקרב.
אלמלא תפיסה ציונית שהיא ימנית ביסודה (ולכן הפלשתינאים מכנים את הציונות גזענות כי הם מבינים טוב מאתנו מהי הציונות האמתית) מדינת ישראל לא הייתה קמה. היה אולי קם ישוב יהודי מצומצם וקטן של כמה עשרות אלפי יהודים. אבל לא הייתה קמה מדינה, צבא, שטחים וגבולות. את זה השגנו רק על ידי ציונות ימנית שדגלה בהתרחבות ובהתפשטות יהודים בשטחי ארץ ישראל ההיסטורית. כיבוש האדמה, חומה ומגדל, התרחבות ובנייה - אלה היו הדגלים של הציונות. ואילו היום, בעידן "הפוסט ציוני" לא רק שהציונות נעלמה אלא שיחד אתה גם התפיסה הימנית חדלה מלהתקיים. הפוסט ציונות היא למעשה מהלך אידיאולוגי שמאלני מתמשך של ויתורים, צמצומים, נסיגות, מחוות לטובת הצד השני ובסופו של דבר ייתכן גם חידלון עצמי.
וטיפ לסיום: כשמעמידים את כל מנהיגי ישראל בעשורים האחרונים בשורה אחת, לא ניתן באמת לראות הבדלים משמעותיים ביניהם. בין אם הם הגיעו מ"ימין" או משמאל - הם יישמו את אותה התפיסה בדיוק: חתירה לשלום, ויתורים טריטוריאליים, הכרה במדינה פלשתינאית וניהול משא ומתן אינסופי עם הצד השני. אף לא אחד מהם הציג אלטרנטיבה ימנית לאידיאולוגיה השמאלנית השלטת.