התא המשפחתי או בשמו הבסיסי "השבט" מותקף מזה עשרות בשנים על ידי גורמים מגוונים הפועלים כדי להחלישו ולמעשה לרסקו כמעט לחלוטין.
מספר מגוון של כוחות הרסניים פועלים כנגדו:
1. העצמת נשים והחלשת גברים הובילה לריחוק ואף לתחרות הרסנית בין גברים לנשים והיא דרדרה קשות את האמון הזוגי משני הצדדים.
2. העצמת הילדים הובילה לקריסת הסמכות ההורית ולמצב בו משפחות מתקשות לתפקד בגלל חוסר צייתנות של הילדים ועודף פינוק.
3. עידוד החופש האישי גרם להורים לחשוב יותר על עצמם במקום להקריב את עצמם למען הילדים.
4. כשההורים נשאבים לקריירה תובענית שבה העבודה אינה מסתיימת - אין להם את הזמן והסבלנות להשקיע בהורות שלהם.
5. במציאות שבה כל אחד מקדם את עצמו ומחויב בעיקר לעצמו - המחויבות בין כל חלקי השבט המשפחתי מתרופפת.
6. המיצוי העצמי וההנאה האישית הפכו לערך העליון של האדם המערבי - הרבה לפני ערכי המשפחה, הנאמנות והערבות הדדית.
7. יציאת הנשים לעבודה ולקריירה הותירה את התא המשפחתי ריק וחסר עמוד תווך.
8.המעגל השני (הסבים והסבתות) גילה את החיים הטובים ואינו מעורב כמו בעבר בסיוע וטיפוח השבט המשפחתי כך שהוואקום רק גדל.
9. כשעיקר תשומת הלב מרוכזת ברדיפה אחרי כסף, הישגים והנאות - לא נותר הרבה זמן להשקיע בטיב היחסים והקשרים המשפחתיים.
התוצאה היא קשרים רופפים בין כל חלקי השבט המשפחתי (סבים, הורים וילדים), אנוכיות אישית, העדר ערבות הדדית, תחרותיות והעדר ליכוד.
ניגודי עניינים בכל הרבדים
ישנו ניגוד עניינים מובנה בין המושג שנקרא משפחה או ערבות הדדית לבין המושג שנקרא הגשמה עצמית והצלחה אישית. כשאדם פועל למען עצמו הוא תופס את העזרה לאחר כסוג של הסחת דעת, הפרעה ואפילו הפסד.
כך יוצא למשל, שבזוגיות פועלים שני כוחות: כוח אחד הוא כוח הערבות (אני דואג לך ואת תדאגי לי) אך בו בעת ישנו כוח אחר שפועל שהוא הכוח האישי (אני אדאג לעצמי כי אף אחד לא ידאג לי). התוצאה היא בלבול ומאבק יומיומי בין הרצון לתמוך ולעזור (כוח הערבות) לבין הפחד שהרצון הזה ינוצל לרעה ובאופן חד צדדי לטובת האחר (הכוח האישי). אנשים רבים חשים שהם תרמו וקידמו את בני הזוג שלהם אך ביום פקודה הם לא קיבלו את אותה התמורה בחזרה אלא ננטשו מאחור, בגלל שכוח הערבות אינו חזק מספיק מול הכוח האישי שמחליש את הסולידריות הזוגית ואת הבסיס לכל רעיון השותפות הזוגית.
חברה אינדיבידואלית אינה מסוגלת לייצר תאים אורגניים משפחתיים יציבים
חברה שמרנית היא חברה יציבה המסוגלת לטפח תאים משפחתיים יציבים וחזקים בגלל שאלמנט התחרות והחופש האישי מדוכא בה. אבל בחברה ליברלית ואינדיבידואלית שבה כל אחד דואג לעצמו ועושה רק את מה שמתאים לו - אין סיכוי מראש לתאים משפחתיים יציבים.
זה מסביר מדוע שיעור הגירושין רק עולה כל שנה. מלכתחילה, הסיכוי של זוג טיפוסי מערבי להחזיק מעמד כזוג נשוי במשך עשר או עשרים שנים הוא נמוך מאוד כי החברה והתרבות המערבית מעודדים כל הזמן ולמעשה "שוטפים את המוח" עם מסרים החותרים נגד רעיון המשפחה היציבה. התרבות המודרנית מעודדת תחלופה, דינמיות, שינוי, הגשמה עצמית ואנוכיות. ולכן בחברה שאומרת לחבריה "אינכם מחויבים לכלום. עליכם לעשות רק מה שטוב לכם" הסיכוי שאנשים יישארו נאמנים לזוגיות, למשפחה ולשבט (כאשר הכוח האישי מעודד אותם לחפש אחר חופש אישי והתרחקות מכל מחויבות ונאמנות לקבוצה) הוא נמוך מאליו.
העתיד מורכב
התהליכים שעוברת החברה המערבית לכיוון של הפרטה חברתית-סוציאלית ולא רק כלכלית, אינדיבידואליות יתר, פירוק החברה לגורמיה הבסיסיים ומצב שכל אחד הוא לעצמו - כל אלה אינם מבשרים טובות לגבי העתיד הזוגי והמשפחתי בעשורים הקרובים.
עושה רושם, שאם לא יהיה מהפך דרמטי בגישה הליברלית והפלורליסטית המערבית התאים המשפחתיים ווהזוגיים ימשיכו לסבול מחוסר יציבות, זמניות וציניות. זוגות רבים יתחתנו למען אינטרסים קצרי טווח, יתגרשו בקלות, יפרקו משפחות קיימות ויקימו משפחות ארעיות וזמניות חדשות במקומן.
וטיפ לסיום: מחיר החופש האישי והתורה הליברלית הוא שינוי תמידי, חוסר מחויבות, העדר ערכים שמרניים והעדר יציבות הן בתא המשפחתי והן בתא הזוגי.
עשו לנו לייק והפיצו את המאמר בקרב החברים שלכם
.jpg){kind=small}
050-5558535