יואב שלום,

אני בחורה בת 26, נראית מצויין, משכילה, אינטילגנטית, נעימה ומוצפת בחברים וחברות.

אני בחורה עם גאווה ובטחון עצמי גבוה, אבל כשאני בסביבתו אני נמסה. קראתי גם את שכתבת על הפנטזיה והשלבים שלה, הגעתי למצב בו אני מרגישה שבשלב מסויים הוא יהיה שלי, ולכן הפכתי לפאסיבית. קשה לי עם העובדה הזו שהוא חי חיי הוללות, ומשתולל עם בנות אחרות. האמת שאף פעם אף אחת מהאחרונות לא איימה עלי, או גרמה לי לקנא בה.

אני אוהבת את עצמי, ומעריכה את עצמי מאוד, כואב לי שאני לא יכולה לעשות כלום, כי אני מרגישה שכל שאעשה ארחיק אותו ממני יותר.

השאלה שלי היא מה עליי לעשות?

הקושי להשיג אותו מגביר את הצורך והרצון להיות איתו.

אגב יש לו חברה, שהוא לא ממש מצהיר עליה הגבר הזה מפחיד אותי כי אני לא מצליחה לקרוא אותו, לא מצליחה לצפות אותו, מה שלא קורה לי בדר"כ.

מה היית מייעץ לי , ואיך צריך להתנהג עם בחור כזה לפי מה שסיפרת לך.

אודה לך מאוד אם תיהיה לך תשובה עבורי, בהמון הערצה,אהבה, וכבוד רב.

שלום רב,

בתשובה לשאלתך, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הגבר הבלתי מושג הוא פשוט לוותר עליו, להמשיך הלאה ולחפש את הגברים שכן מושגים ושכן רוצים וחושקים בך.

כיום את עדיין צעירה, אולם הגישה שלך עלולה לפגוע בך בעתיד אם תמשיכי ללכת אחרי הגברים הבלתי מושגים. למעשה, כרגע ובכל יום שעובר את מאבדת אינספור הזדמנויות לחיות חיים מלאים, אמיתיים ועשירים רק בגלל ההתקבעות שלך אחר מישהו בלתי מושג והצורך שלך לכבוש אותו, להשיג אותו לעצמך ולסמן "ויקטורי" על המטרה שקבעת לעצמך.

חשבי היכן היית יכולה יכולה להיות בלי הסחת הדעת הזאת. בזוגיות מדהימה, במגורים משותפים עם גבר, בתכנון העתיד הזוגי והמשפחתי שלך, בנסיעות לחו"ל ובחופשות בארץ, בקשר אינטימי וביחסי מין מצוינים כל לילה. מה לכל זה ולגבר הבלתי מושג שאת מנסה לכבוש?

לכן, המלצתי לך היא לוותר עליו לחלוטין ולהמשיך הלאה. אם יש בכלל סיכוי להשיג גבר בלתי מושג זה להפוך את היוצרות, להפוך בעצמך לבלתי מושגת, להמשיך בחייך ולהצליח בהם ולהיות תפוסה ובקשר מצוין. אולי אז הוא יראה בך אישה בלתי מושגת וינסה להשיג אותך בחזרה. בינתיים, העובדה שאת כל כך רוצה בו רק מחזקת אצלו את הביטחון ואת התחושה שאין לו מה לרדוף אחרייך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

נשיות וגבריות

היי יואב,

אני קוראת נלהבת של המאמרים שלך באתר ושל הספרים שלך. הם תמיד מעניינים, מסקרנים וכייפים לקריאה.

שאלתי היא כזו:

ביסודי אני אישה גברית. אני באה ממשפחה בה האמא היא הדומיננטית, המפרנסת והחזקה והאבא הוא הנשי והפסיבי.

כל חיי נקטתי בגישה גברית ביחסים. בתקופה האחרונה התחלתי להתחבר יותר לנשיות שלי.

בתקופה הראשונה של היחסים ביני ובין חבר שלי עשיתי מהפך די גדול בגישה שלי והייתי נשית, רגועה, פסיבית. נתתי לו להוביל לאורך כל הקשר ולהיות הדומיננטי והיוזם, והאמת...ממש אהבתי להיות במקום הזה של המחוזרת, הנשית, הפסיבית והצלחתי ממש להתאהב בו ולהרגיש אליו רגשות עוצמתיים וחזקים.

בתקופה האחרונה אני מרגישה שהוא הולך ונהיה נשי יותר, זקוק לי, ואני מרגישה שהוא מאלץ אותי לחזור ולהיות גברית. כתוצאה מזה אני מרגישה מבולבלת והרגשות שלי כלפיו הולכים ופוחתים...

יש לו תקופה לא קלה בחיים, הוא השקיע בפרויקט מסוים שלא הלך, היחסים שלו עם ההורים מעורערים ואני מרגישה בבוקר שאני קמה שאני צריכה לדאוג לו ולי ופעם זה לא היה ככה. פעם הייתי מרגישה מוגנת ובטוחה איתו...אני מרגישה בקשר כמו שהוא עכשיו לא טוב אבל הוא מצידו מרגיש מאוד טוב איתי, הוא מרגיש שאני הכי מתאימה לו בעולם עכשיו, שהוא הנשי ואני הגברית.

האם תוכל לייעץ לי מה לעשות?

שלום רב,

בתשובה לשאלתך, התהליכים של חילוף אנרגיות והחלפת תפקידים בתוך הזוגיות הם מעגליים ומחזוריים. היתה לכם תקופה בה הוא הצליח להיות גברי ואת נשית ועתה הדברים התהפכו שוב.

מה שעלייך לעשות הוא להמשיך את התהליך שוב ושוב, לנסות להיות יותר רגועה ונוחה, להקרין אנרגיות נינוחות וטובות וליצור מחדש בצורה מעגלית את היפוך התפקידים הנכון. אם תקריני לבן הזוג שלך אהבה, חום ודאגה (מבלי לדאוג לו לכל דבר בפועל ולעשות את הדברים במקומו) הוא יתחזק ויתחדש מהאנרגיה הנשית שתפיחי בו, הגבריות שלו שוב תתעורר, דברים טובים יקרו לו בחייו והוא שוב יוכל לדאוג לך ולגונן עלייך כמו בעבר.

נשיות וגבריות הם תופעה מעגלית אחת. כשאישה יודעת לשדר על בסיס קבוע נשיות - היא מסייעת בעקיפין לגבר שלה להקרין גבריות על בסיס קבוע. ויותר מזה, הנשיות שלה מזינה את הגבריות שלו בדיוק כפי שהגבריות של הגבר מזינה ומעצימה את תחושת הנשיות באישה וגורמת לה להרגיש הרבה יותר רגועה ונינוחה.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

חינוך ילדים

שלום יואב

שנים שאני קוראת את מאמרך, ספרך,סדנאותך בהנאה מרובה.

לאחרונה קראתי את התוכנית "להיות הורים מצליחים" ותהיתי בשאלה: כיצד נשים גרושות ללא דמות גברית דומננטית יום יומית וללא שיתוף פעולה מצד האב יכולות בכל זאת לשמור מצד אחד על הנשיות האימהית ומצד שני לחנוך ולו במעט חניכה גברית את אותם בנים המתגוררים עימנו רוב הזמן.

ישנן המון משפחות לא קונבנציונליות היום מה האפשרויות העומדות בפניהן ?האם ניתן למזער את ה"נזק"?

כיצד בכל זאת ניתן לסייע לאותם בנים שאין להם דמות חיקוי או שהדמות חיקוי אינה מנהיגה, אינה גברית, אינה משדרת ביטחון וכו.....

אשמח באם תרחיב בתשובתך בנושא כאוב זה.

תודה מראש בשמי ובשם כל הנשים.

שלום רב,

בתשובה לשאלתך, באופן עקרוני הדרך "להשלים" את החסר עבור הילד הוא למצוא דמויות גבריות שיכולות להוות עבורו מודל גברי נכון.

ילד זכר זקוק להתרשמות קרובה מגברים בשלים כדי לבסס את המודלים הגבריים שבתוכו. העובדה שהאימא כאישה מהווה עבורו הן מודל גברי והן מודל נשי תוביל מן הסתם לבלבול פנימי בחיו הבוגרים.

אז מה עושים? אפשר לשלוח את הילד לחוגים "גבריים" כדי שיתחבר עם המורה לקראטה או עם מדריך השחייה. אפשר לעניין אותו בפעילויות גבריות כמו כדורגל או גלישה, "לשדך" אותו עם הדוד שלו או עם החבר של אימא שלו או לחשוף אותו לתכנים גבריים דרך ספרים, קלטות וסרטים כדי לאפשר לו להתחבר למספר דמויות גבריות שמהן הוא ירכיב את הפאזל הגברי הבריא עבורו.

לסיום, דמויות שיהוו השראה לגבריות של הילד אינן חייבות להיות ממשיות, אלא הן יכולות להיות גם דמיוניות (מתוך ספרים וגיבורים) שכן הדימוי העצמי הפנימי נוצר במהותו דרך הדמייה.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

בחור קשה

יואב שלום רב,

אני בקשר עם בחור שמגדיר את עצמו כאדם קשה אך יחד עם זאת המשיכה בינינו היא עצומה מאין כמוה.

הוא אדם קשה כי הוא מאוד עקשן ומאוד אוהב פרטיות בצורה מאוד טוטלית, שאפילו ההורים שלי עדיין לא ראו אותו.

אני בהתלבטות מה לעשות? להמשיך בקשר הזה או שלא? מהרגע הראשון התאהבתי בו ונמשכתי אליו, אבל לא יודעת מה יהיה בהמשך, מה לעשות?

שלום רב,

בתשובה לשאלתך, את נמשכת לבחור בעייתי וקשה. אתגר וקשיים יהיו לך איתו, אבל השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא מה יהיה לך ממנו חוץ מזה? 

אם תביטי מסביב, תוכלי לראות שאולי יש עוד גברים שיכולים להציע לך חיים קצת יותר נורמליים. הרבה בחורות בוחרות את הבחור המסובך והקשה, מבזבזות עליו שנה או שנתיים ולפעמים קצת יותר כדי להגיע למסקנה שאולי הן בכלל לא צריכות את כל כאב הראש וכאב הלב הזה.

השתדלי לא ליפול למלכודת הבחורה המאותגרת שכל מה שמעניין אותה הם יחסים בלתי אפשריים וקשים כי היא מזלזלת ולא מעריכה מספיק את הפשוט, הקל והנעים.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

עוד על פרויקט המצוינות

שלום יואב,

קראתי באתר על פרויקט המצוינות שלך?

רציתי לשאול האם תוכנית המצוינות מורכבת מ- 1,000 איש יחד או כל אחד לחוד? ואיך התוכנית עובדת לוגיסטית?

האם תוכל בבקשה לספר לי מעט יותר על הפרוייקט ועל פרטיו ?

אשמח לקבל מענה.

שלום רב,

בתשובה לשאלתך, תוכנית המצוינות פועלת בשיטת "אחד על אחד" המרכיבים בסופו של דבר אלף איש. התוכנית מבוססת על עבודה אישית ואינטימית מולי אבל יש לה אספקט חברתי כולל, כי מטרתה לחולל שינוי גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית.

בסופו של דבר, הרעיון הוא לגרום לאלף איש לדבר באותה השפה, באותה הרמה הגבוהה, באותה הגישה, ליצור מעין סיירת מטכ"ל רוחנית של אנשים נחושים, בהירים, חזקים, עוצמתיים ומצטיינים שיעבירו את הלפיד הלאה ויגרמו לשינוי בחברה הישראלית.

טכנית, הדבר מתבצע בצורה הדומה מאוד לטיפול האישי. נפגשים למפגשים אישיים ועושים עבודה של שיפור הרמה העצמית, הדימוי העצמי, הביטחון העצמי והמטרות בחיים. ההבדל בין הפרויקט למצוינות לבין טיפול רגיל הנערך אצלי הוא שבפרויקט מגיעים אנשים עם מוטיבציה ונחישות גבוהים מהרגיל, והם מודעים היטב לחזון המצוינות ומוכנים ללכת איתו עד הסוף. מניסיוני, ישנו חתך אנשים מסוים שמגיע אליי עם מוטיבציה גבוהה במיוחד, ובדרך כלל אלה האנשים שאכן מגיעים לתוצאות המרהיבות והמדהימות ביותר. עבור אנשים אלה מיועד הפרויקט. הפרויקט אינו מתאים לכל אחד, ואנשים בעלי התמדה נמוכה ומודעות חלשה לא יחזיקו בו מעמד.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

לפתוח את הלב

יואב שלום רב,

הייתי שמחה לשמוע מה דעתך.

במשך שנים ארוכות הייתי מאוהבת עד קצה האזניים ממש בבחור הצעיר ממני בכמה שנים שעובד איתי יחד. נאבקתי קשות ברגש הזה, אבל הקירבה הזאת לא איפשרה נתק כמו שקורה כאשר יש אכזבה. ומה שעוד יותר מקשה הוא שבסופו של דבר אנחנו גם ידידים טובים ונעים לנו ביחד, כמובן באופן מוגבל. ההתאהבות הזאת ברורה לי מאד, למדתי ממנה הרבה מאד על יחסים, על מציאות מול פנטזיה, על כמיהות, פחדים, ועוד ועוד.

עכשיו סוף סוף אני יכולה לומר שהעניין מאחורי. כמו צלקת מעל פצע שהיה פתוח שנים רבות. רק מה, קשה לי מאד להתאהב, אני יודעת שקירבה דורשת זמן, שלא תמיד יש קליק מיידי, "כימיה" ועוד כל מיני טריקים של ילדים וטינאג'רים, ובכל זאת, הייתי שמחה להרגיש קצת פרפרים בבטן, לחיים שמסמיקות קצת וקצת דפיקות לב כאלה.

אני לא ילדה קטנה, כבר בת 41, מרגישה את הלבד ולא כל כך אוהבת את המצב. יש לי חברות וידידים למכביר, אבל מה עם קשר קרוב?

מכרים מנסים להכיר לי ואני גם נמצאת באתרי היכרויות אך המצב הוא כזה שמי שפונים אלי הם אנשים המבוגרים ממני (10 - 15 שנים מבוגרים ממני) ואני לא מרגישה משיכה או עניין בכלל. אלו שאני פונה אליהם, הקרובים לי יותר בגיל, לא עונים או לא ממש מעוניינים.

מה לעשות? (או לא לעשות?)

שלום רב,

בתשובה לשאלתך, הדבר החשוב ביותר הוא לפתוח את הלב ולחיות מתוך שמחה. היכולת להתאהב ולמשוך לחייך אהבה קשורה קשר הדוק בשאלה האם הלב שלך באמת פתוח והאם את אדם מאושר ומאמין או לא.

אם את סגורה, חוששת, מפחדת, נעולה, נצמדת וספקנית - לא משנה באיזה דרך היקום ינסה לשלוח לך אהבה, הוא כנראה יתקשה או לא יצליח כי אינך פתוחה לקבל אותה. לעומת זאת, אם תחיי מתוך שמחה מלאה, קבלה עצמית, אנרגטיות והתלהבות מכל דבר נחמד, הלב שלך באמת ייפתח, האמונה תתגבר וכך בדיוק מתחילים ניסים ו"צירופי מקרים" להתרחש בחייך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

לא ממש מעונינת

יואב שלום,

לפני חודש הכרתי בחורה מקסימה. בהתחלה היא לא היתה כל כך נלהבת אבל בסוף הסכימה שנצא.

בהתחלה זה היה כמו חלום כשהיינו ביחד לא יכולנו להפסיק לגעת אחד בשני ולהתנשק. מצד שני כשלא היינו נפגשים היתה תחושה לא טובה באוויר שאולי כל זה זמני(תחושה שלי).

לאחר שלושה שבועות היה לנו שבוע של חוסר תקשורת, כשהיינו מדברים בערב היא כל הזמן אמרה שהיא גמורה ועייפה, אני פרשתי את זה כהתרחקות ואז לא הצעתי לה להפגש בכלל. היא פרשה את זה כחוסר אסרטיביות מצידי (מאוחר יותר זה מה שהיא אמרה).

באותו שבוע לאחר שלא נפגשנו חמישה ימים הלכנו לחברים שלה לארוחת ערב. היה איזה שהוא ריחוק לא מוסבר כל הערב. כשהורדתי אותה בבית היא אמרה שהיא מרגישה שזה לא זה, ושבהתחלה היא הרגישה משהוא ועכשיו כבר לא.

לאחר שלושה ימים היא באה אליי הביתה (היתה לי יום הולדת) ודיברנו על המצב. אני טענתי שבסך הכל היה לנו שבוע אחד של תקשורת לקויה ולא צריך להסיק מסקנות שזה לא מתאים. היא טענה שפשוט נגמר לה ואמנם היא התאכזבה מזה שלא הצעתי לה שנצא באותו שבוע וציפתה ליותר אסרטיביות מצידי אך לא זה מה שהביא אותה למסקנה ובכל מקרה היא רצתה כמה ימים לבד.

שאלתי:

איך תוך חמישה ימים ההתנהגות והמחשבה שלה השתנו מקצה לקצה?

האם אחרי שאמרתי כמה חשוב לי הקשר ושאני מתגעגע ואיזה פוטנציאל יש לקשר יש עוד משהוא שאני יכול לעשות כדי שנחזור? או פשוט להרפות?

דרך אגב, האמת שהיא מזכירה בהרבה דברים את פרופיל "הפחדנית" במאמר האחרון שלך.

שלום רב,

בתשובה לשאלתך, במקרה כזה אין הרבה מה לעשות אלא להרפות. שים לב שהבחורה לא היתה מספיק מעוניינת מלכתחילה, ובכל מה שקשור למשיכה - אין לנו על זה שליטה.

הבעיה התחילה מכך שרמת המוטיבציה שלה היתה נמוכה. בכל זאת, כדרכן של בחורות רבות, היא ניסתה להמשיך את הקשר כדי "לא להחמיץ" ואולי כדי "לתת סיכוי". ייתכן גם שהיא "שיחקה" קצת יותר מדי ויצרה רושם מטעה ומבלבל של כאילו "מאוהבת" ונמשכת, עד שהיא הגיעה למסקנה שהיא בעצם מכריחה את עצמה לשחק משחק, שהיא מתאמצת יותר מדי, שתכל'ס היא בעצם לא מעוניינת ושלמרות כל מאמציה היא אינה מצליחה "להיכנס למשחק" ולהרגיש משהו טבעי שבא מעצמו - ואז היא החליטה לפרוש לחלוטין מהמשחק ופשוט לנתק את הקשר.

מבחינתך, פעלת בסדר גמור. רק שים לב בפעם הבאה, לא להיקשר ולא להתחבר לבחורה שמלכתחילה אינה ממש מעוניינת - כדי שלא תפתח ציפיות, תיפגע ותתאכזב.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

בן זוג מנותק

היי יואב!

אני חייבת לומר לך שבשלוש השנים האחרונות ליווית אותי בצורה אינטנסיבית.

למעשה, אפילו הצלת את נפשי וקיצרת החלמה כואבת מקשר שנגמר. גם לגבי הקשר הנוכחי ייעצת לי במייל לא מזמן ועל כל העזרה העצומה הזו אני מודה לך!

אני בת 29 ובן זוגי בן 34 ואנחנו יחד כבר שנה. בן זוגי ”זקן” אבל “בייבי” בכל ענייני מערכות יחסים. הוא תמיד חי לבדו, מלבד קשרים קצרים ולדעתי הוא עדיין סובל מסינדרום הרווק..

נראה שהוא אוהב אבל כל היום אני לא שומעת ממנו ובערב המון דברים בחייו מקבלים עדיפות על פניי. הוא יכול להעביר ערבים שלמים עם המחשב, חדשות, טלויזיה וספרים...

אני מאוד מתקשה להסביר לו את הצורך שלי ביותר קירבה, אכפתיות וזמן יחד מבלי לגרום לו לחשוב שאני רוצה שישתנה מקצה לקצה.

נוצרת בי הרגשה של ריחוק שקשה לי להסתיר כתוצאה מדפוס התנהגות זה.

האם אתה חושב שיש פתרון למצב שכזה, או שזהו עניין של אישיות?

תודה רבה רבה!

שלום רב,

בתשובה לשאלתך, אסור לך לפתח ציפיות לשינוי גדול שיתחולל בבן זוגך. רוב האנשים אינם משתנים אלא אם כן הם מחליטים מתוך צורך פנימי עמוק לעבוד על עצמם ולשנות את דפוסי חייהם.

במקרה שלך, בן זוגך יודע להעסיק את עצמו ולהיות לבד ואילו את כנראה יודעת לעשות זאת פחות וזקוקה יותר לתשומת לב ולקרבה. אם בן זוגך אינו משתנה - מוטב שאת תשתני ותלמדי לפתח לעצמך חיים מלאים, עצמאות, אוטונומיה ויכולת להעסיק את עצמך בצורה מלאה וממצה - וכך תיגמלי מהצורך שלך בתשומת לב מבן זוגך וגם מהתסכול והכעס המתלווים לאי סיפוק אותו צורך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

תשוקה או יציבות?

ליואב שלום רב,

הייתי נשואה 14 שנה.

לבעלי ולי 2 ילדים מדהימים. לא אהבתי אותו ולא נמשכתי אליו מעולם.

אנחנו בנפרד כבר חצי שנה. הוא היה במערכת יחסים (התגורר עם אישה אחרת) ואני הייתי במערכת יחסים מטורפת מלאת תשוקה אהבה וטירוף.

אני לאחר משבר הבנתי שאהבתי המטורפת לא תהיה שם בשבילי, למרות שהוא טוען שהוא" את המכה שלו קיבל" ואני פניתי לגרוש שלי והתחננתי שנחזור.

היום אני מבקשת לקבל כלים להתמודד עם השאלה המכריעה: האם חיים שלווים ללא אהבה ותשוקה עדיפים על חיים מלאים עליות וירידות אך מלאי אהבה ותשוקה?

שלום רב,

השאלה שלך אינה מנוסחת היטב. ברור שעדיף את שניהם - גם תשוקה וגם יציבות - וניתן להשיג את זה.

לא צריך להתפשר על אחד מהם, כי ההתפשרות היא בלתי אפשרית למי שרוצה לחיות טוב. גם המרכיב של ביטחון וגם המרכיב של תשוקה וריגוש הם רכיבים הכרחיים עבור חיים שלמים ומאושרים.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

מתחרטת

ליואב שלום,

לפני כמה זמן יצאתי עם מישהו שהכרתי כל חיי, אבל מעולם לא היינו בקשר זוגי כלשהו מלבד הכרות שטחית.

הבחור התגלה כאדם מדהים, מעניק וטוב לב בצורה יוצאת דופן, אבל אני הייתי די אומללה בקשר כי לא התלהבתי ממנו, לא התאהבתי בו, לא התעניינתי בו יותר מדי והכול נראה לי פושר איתו.

החלטתי להיפרד ממנו, אבל היום יש לו קשר חדש ואני פתאום מתחרטת ורוצה אותו חזרה. מצד אחד באמת קלטתי שטעיתי שנפרדנו, אבל עדיין מצד שני עולים בי זיכרונות מידי פעם של קשר גרוע ומשעמם.

איך מתמודדים עם זה?

שלום רב,

אין ספק שהרצון שלך בו אינו בא ממקום אמיתי ונקי אלא ממקום ילדותי וחלש של קנאה טהורה וקמצנות רגשית.

זה לא שאת באמת רוצה אותו, אלא שקשה לך לחשוב שמישהי אחרת תהנה מהטוהר ומהנתינה אינסופית שלו, בעוד שאת לא ידעת להעריך או לקבל אותה כשהיא הוצעה לך ברוחב לב.

עלייך ללמוד להניח לדברים "טובים" כי אין דבר כזה "טוב" מוחלט אלא תמיד "טוב יחסי". טוב יחסי הוא מה שטוב לך באמת, והבחור הזה, למרות שהוא טוב כשלעצמו, אינו טוב בשבילך כי הוא לא עושה לך את זה. לכן, חפשי את הטוב שלך, ואל תיצמדי אל הבחור הזה רק מכיוון שהוא "טוב". הוא אינו טוב בשבילך ושום דבר לא ישנה עובדה זו.

לסיכום, עלייך ללמוד להיות אדם מפרגן יותר וקמצן פחות מבחינה רגשית. אם תהפכי לאדם מפרגן וחיובי יותר - את גם תפרגני לבחור הזה חיים טובים עם מישהי אחרת שבאמת תדע ליהנות ממנו ובאמת תתלהב ממנו. ואת גם תפרגני לעצמך חיים טובים הרבה יותר עם גבר שבאמת עושה לך את זה. אל תחפשי גבר שלפי הספר הוא כביכול הנכון לך כי הוא טוב ומעניק ואת יכולה לקבל ממנו הרבה ולהשתמש בו לצרכייך. חפשי גבר שאת אוהבת אותו ומתלהבת ממנו.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

לחנוך גבר?

היי יואב,

אתמול הייתי באופרה "חליל הקסם" של מוצרט. היה יפה מאד.

ולמה אני מספרת לך על האופרה? מכיוון שמה שתואר שם היה תהליך חניכה מעניין שעובר הגיבור במהלך האופרה והופך מבחור לגבר ותוך כדי התהליך הוא גם מבין את מהות היחס שלו אל נשים.

לפעמים אני חושבת שחלק מהגברים בארץ לא עברו תהליך חניכה כזה ואז הם כל החיים נמשכים מחד ובורחים (רחוק מאד!!!!!!!) מאידך מהפחד הנורא מ"האשה" בלי שיהיו להם כוחות. ואז הם גם מוציאים מהאישה את ה"ביצ'ית" או איך שאתה מכנה את זה, האישה ההורסת מול הגבר השותק או ש"סתם" נותנים לבחורות להרגיש נטושות וכאובות ובודדות מאד. 

אני מבינה את הגישה שלך שאומרת שגם לאישה יש תפקיד ושאם היא תהייה אישה שלמה יעמוד מולה גבר.

שאלתי היא, האם אישה יכולה לסייע לגבר "לעבור תהליך חניכה גברי" גם בלי שעבר אותו מול גברים אחרים?

יום מצוין ותודה רבה.

שלום רב,

אישה אינה יכולה להעביר גבר תהליך חניכה משום שהיא אישה ולא גבר. היא אולי יכולה לתת לו קצה חוט כלשהו, אבל תהליך חניכה אמיתית ואפקטיבי של גברים אפשרי רק על ידי גברים או חונכים מקצועיים.

הטעות של הרבה מאוד נשים היא הניסיון שלהם לשנות או לתקן את הגבר שלהם ולהפוך אותו לגברי. בפועל, מה שהן עושות הוא לסרס את הגבר, משום שנשים אינן באמת נושאות בתוכן את התודעה הגברית ובסופו של דבר הן אולי חושבות שהן עוזרות לגבר שלהם להיות יותר גברי, אבל בפועל הן מעבירות לו תודעה נשית, ורק מחלישות אותו יותר. 

בהצלחה,

יואב ברנזון.

סטוצים

שלום רב,

אני גולשת באתרך זה מס' שבועות ונהנית מאוד!!

אני גרושה מזה כמה חודשים אבל הייתי בתהליך הגירושין כארבע וחצי שנים. לא הייתה לי שום אינטראקציה עם גברים במשך כל התקופה. אני רוצה להיכנס למערכת יחסים קבועה ויציבה עם בן זוג .אני מבינה שזה עניין של תהליך וזמן, אבל אני פשוט לא מצליחה להגיע למקומות שיש בהם גברים בגילי, ולכן אני גם לא מכירה אנשים חדשים.

מה שקורה שבמשך זמן זה היו לי אפשרויות (מעטות אמנם) לסטוצים מזדמנים, עם גבר נשוי, ולא מימשתי אותן, משום שהוא נשוי...

כפי שציינתי אני רוצה קשר אמיתי!!! ולא קשר שלא יצא ממנו כלום ושמבוסס רק על מין בהסתר.

מבחינה מינית אני מרגישה מיובשת אבל בכל זאת לא רוצה להתפתות ולשבור את הכללים של עצמי. מצד שני, אף אחד לא מבטיח לי שגם הקשר שיהיה לי יהיה קשר שיחזיק מעמד ויהיה יציב.

האם להיכנע לפורקן המיני שלי? או לשמור על הכללים שלי? מה יותר בריא? אני פשוט לא רואה קשר מתממש באופק!!! ולכן אני לא יודעת מה יותר כדאי לי לעשות? 

קראתי את המאמר על ההתנהגות הדו-קוטבית במיניות וזה חרה לי מאוד משום "שהייתי בסרט הזה" כשהייתי צעירה. אחרי תקופה ארוכה של יובש מיני הייתה לי תקופה ששכבתי עם כל אחד שהכרתי ואח"כ הצטערתי על זה חזק מאוד, ולכן גם הסתרתי את זה ולא סיפרתי את זה לאף אחד.

אני מחזיקה את עצמי חזק כדי שזה לא יחזור, כי בהתחלה חשבתי שאני מנצלת את הגברים האלה אבל כשהתפקחתי הבנתי שזה פשוט מגעיל. היום אני כבר מבוגרת ועברתי חתיכת חיים, יש לי ילדים, ואני רוצה לשמור על הכבוד שלי...זה היה פעם וכנראה שלא  היה לי מספיק כבוד עצמי אז. היום זה שונה. בגילי ההיצע של גברים שרוצים מחויבות הוא קטן ואלה שמחפשים סטוצים במסגרת הנישואין היא יותר גדול וזמין.... וזו הבעיה....

שלום רב,

להתייבש כל החיים עד למציאת הגבר האחד והיחיד אינה גישה נכונה. גם ללכת עם כל בחור מזדמן אינה התשובה. בין שני המצבים הקוטביים הללו עלייך לחפש דרך אישית, חופשית ומרגיעה שתעניק לך מצד אחד תחושה חיובית אך מצד שני לא תגרום לך להתייבש.

הבעיה שלך היא שאת יותר מדי צמודה לרעיון של קשר אמיתי, עד שהמטרה הזו מאפילה על התהליך שאת צריכה לעבור כדי להגיע לשם.

לכן, המלצתי לך היא ללכת עם בחורים, וכן להתנסות עימם, אבל בצורה נינוחה ורגועה. ממקום חיובי, צומח ומשוחרר את תפגשי כמה בחורים, אולי עם חלק תשכבי ובסוף תמצאי את זה שמתאים לך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

פרגון עצמי

היי יואב,

אני צריכה המון מחמאות ופירגון ממקום העבודה.

ברגע שאני מקבלת המון עידוד ומחמאות המעסיק מצליח להוציא ממני את המיטב.

בשנה וחצי האחרונות עבדתי עם חברה אירופאית והם נדהמו מהיכולות שלי. כעת הפרויקט הסתיים ואני לא מצליחה להתרגל למנטאליות הישראלית שלא מפרגנת. רוב ההנהלה באה מהצבא.

אני לא מוצאת את מקומי ולא מרגישה את ההתלהבות שהייתה לי.

האם הבעיה היא בי? מה לעשות?

בברכה

שלום רב,

חלק מהבעיה שלך קשורה במקומות עבודה ישראליים טיפוסיים שאינם יודעים לפרגן וחלק מהבעיה נעוצה בך - בחוסר היכולת שלך לפרגן לעצמך גם בסביבה שאינה תומכת בך בצורה מלאה אלא רק בצורה חלקית.

אדם צריך ללמוד לפרגן ולתמוך בעצמו - מתוך עצמו. זה החלק הבסיסי ביותר באהבה עצמית ובהצלחה אמיתית בחיים. אדם שכל חייו תלוי בחיזוקים חיצוניים הצלחתו תמיד תהיה תלויה בתנאים והוא יסבול מעליות ומורדות בקריירה ובחיים בכלל.

המלצתי לך: חפשי מקומות עבודה נאורים וחיוביים, אבל במקביל למדי גם לחזק את עצמך מבפנים ולפרגן לעצמך הרבה יותר.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

בן זוג צעיר

שלום,

אני גרושה בת 38 ואמא לשני בנים בגילאים 14 ו-8 יוצאת עם בחור בן 28 רווק.

אנחנו ביחד חודש וחצי והקשר מדהים מאוהבים אחד בשני מאוד.

לפני יומיים הודיע לי הבחור שהוא מעוניין לסיים את הקשר מאחר וזה נראה לו קשה מאוד להיכנס לקשר רציני יותר עם אישה בסטאטוס כמו שלי גרושה עם ילדים וגדולה ממנו בעשר שנים. מצד שני הוא ממש אוהב אותי ורוצה להיות איתי.

אני לא ממש יודעת מה לעשות במצב שנוצר, מצד אחד אני מאוד אוהבת אותו מצד שני אני רוצה שהוא יהיה מאושר.

מה עושים?

שלום רב,

קשר מהסוג שאת מתארת בדרך כלל אינו מצליח אם אין נחישות ורצון של שני הצדדים משום שבמדובר בקשר חריג, קשה ומורכב.

במקרה שלך, הבחור, כצפוי, נכנס ללחץ, אחרי ההתלהבות הראשונית. בסופו של דבר את תצטרכי להניח לו ולתת לו להחליט על עתידו הזוגי. אם הוא יחליט שהוא רוצה ושהוא מוכן לשלם את כל המחירים הקשורים בכך - יש עתיד לקשר.

אך אם הוא ימשיך להתלבט או לפחד - מוטב שתניחי לו כדי שלא תיכנס לסחרור ולתסכול של חודשים ואף שנים כשאת למעשה מהווה את השחקן היחידי במערכה בעוד הוא מבצע תמרוני התחמקות בלבד.

זכרי, בשביל זוגיות מתפקדת וטובה נחוצים שניים שנחושים לדחוף את העגלה - לא מספיק אחד, חזק ככל שיהיה.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

בעל תקוע

יואב שלום,

דיברנו לפני מספר שנים לאחר שהתרשמתי עמוקות מספרך "לגעת בחופש". לאחר מכן קראתי עוד שני ספרים שלך. נהניתי והחכמתי...

בכל מקרה, אני התחלתי את המסע הרוחני שלי לפני כחמש שנים וחיי השתנו ללא הכר לטובה, כמובן!

אך כרגע אני עומדת בפני דילמה קשה:

אני נשואה לאדם טוב באופן מיוחד שאני מאד מעריכה ואוהבת, אך הוא לא שותף לצמיחה הרוחנית שלי. הוא נותן לי יד
חופשית לעשות כל מה שאני רוצה, אך זה לא מעניין אותו כהוא זה.

הוא בעל חברה בע"מ קטנה, עובד מאד קשה שעות ארוכות אך מצבנו הפיננסי רעוע מאד. לפני כשנה וחצי נכנסתי לעניינים, התחלתי ללמוד קצת בתחום הפיננסי שהיה זר לי לגמרי, בניתי תכנית הבראה והצלחנו להיפטר ממרבית החובות שלנו תוך זמן קצר.

אני שיניתי המון דפוסים אך הוא לא שינה כלום. הוא ממשיך להוציא יותר מכפי שצריך, הוא מבולגן מאד, לא מאורגן, כל הזמן לחוץ, ואני מרגישה שאנו צועדים צעד אחד קדימה ושניים אחורה.

מה עושים עם בעל מקובע שלא מוכן ולא אוהב לקבל שינויים גם אם זה לטובתו?

בברכה.

שלום רב,

יש לך שתי אפשרויות:

הדרך האחת היא בהמון סבלנות והתמדה. בדרך זו את תראי שינויים אך זה ייקח זמן, תצטרכי להשקיע לא מעט אנרגיה ותיאלצי ללכת עקב בצד אגודל. למעשה, זו הדרך שבה נקטת עד היום ושאפשרה לכם לצאת מהחובות של העסק.

הדרך השנייה, מעט בוטה יותר, היא להציב אולטימטומים ולהיות נחושה הרבה יותר. במידה ובעלך ימשיך להיות עקשן הוא ייאלץ להבין שלעקשנות שלו יש מחיר, אפילו מחיר כבד, והוא עלול לאבד הכל, אפילו אותך.

למעשה, אתם שותפים בעסק ובחיים אך אינכם חולקים את אותה השקפת עולם רוחנית שעליה את מדברת ולכן העסק עדיין מקרטע. רצוי מאוד שתבנו שפה משותפת שתאפשר לכך לנוע מהר יותר ובקלות רבה יותר במסלול החיים בכל התחומים.

את יכולה לקחת אותו לטיפול זוגי או עסקי (שהוא ישמע את הדברים מבר-סמכא וכך יהיה לו קל יותר להסכים להם), את יכולה לקרב אותו לרוחניות דרך ספרים וקורסים ואת יכולה להציב לו קווים אדומים או יעדים/מועדים ולהבהיר לו שאם לא יקרו שינויים - אז את תמשיכי להשתנות לבד.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

קורבן אהבה

ליואב שלום רב,

יצאתי עם בחורה במשך 9 חודשיים ונפרדנו.

במשך כל הזמן הזה רבנו כמעט על כל דבר אפשרי. הבעיה היא שאני מאוד אוהב אותה ונקשרתי אליה מאוד חזק. וויתרתי על כל דבר בחיים בשבילה, על החברים, על העבודה.  למעשה, כל מה שהיא לא אהבה וויתרתי.

עכשיו אני לא יודע איך להמשיך. נוצר לי חלל מאוד גדול בחיים ואני לא יודע איך להתמודד עם המצב הזה /

מקווה מאוד שתוכל לעזור לי.

בתודה מראש.

שלום רב,

במקום המילה "קשור אליה" הייתי אומר "מושקע בה". מצבך דומה למצב של אדם שהשקיע הרבה מאוד כסף ברכישת בית ובסוף הקבלן בורח והוא נותר ללא כלום.

השקעת המון בקשר הזה מבחינת הקרבה, ויתור, ויכוחים ואנרגיה. עתה נותרת ללא כלום. הלקח שלך הוא כפול: ראשית, עליך לבנות את עצמך מחדש. כלומר לשקם את מערכות היחסים עם חבריך, לעמוד על רגליך ולעשות את כל הדברים שעליהם ויתרת. שנית, מעתה ואילך אל תוותר על מי שאתה ומה שאתה בקשר זוגי, בוודאי אל תתמסר ותיתן מעצמך לחלוטין למישהי שאינך יודע שהיא האחת שבאמת נועדה לך והיא מקבלת אותך, אוהבת אותך ובעלת כוונות רציניות לגביך.

לסיכום, אהבה אינה קורבן אישי ואין שום צורך לוותר על עצמך ועל חייך בשביל אהבה. מה שהיה לך זו לא הייתה אהבה אלא הקרבה, התמסרות טוטאלית, ויתור והתאבדות עצמית, אולי אפילו ניסיון שלך להתמזג לחלוטין בבת הזוג שלך ולברוח מעצמך לתוכה.

כפי ששמת לב, הגישה הזו אינה עובדת. עליך ללמוד להיות מי שאתה, ורק מי שתקבל אותך כפי שאתה תוכל להיות באמת בת זוגתך הבאה.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

רודף והודף

שלום יואב,

ברצוני לשאול אותך שאלה לגבי מאמרך העוסק באהבה אמיתית, בו הנך מדבר על "הרודף וההודף" (משחק מילים מעניין), ומסכם שבאהבה אמיתית יש יחסים שווים ומאוזנים ברדיפה ובהדיפה.

שאלתי היא, מה ההסבר ל"משחק" שבו הרודף אינו נלאה מהרדיפות , וההודף אינו נלאה מההדפות? 

ברור שהרודף מאוהב ומעוניין - וההודף נהנה אולי (?) להדוף ואינו מעוניי לשים קץ לרודף ולרדיפותיו?! מה לדעתך הסיבה ל"משחק" הזה ומתי אם בכלל יוכל להסתיים!?

תודה.

כשזוג משחק את משחק הרודף-הודף הוא אינו עושה זאת מבחירה אלא כסוג של בררת הישרדות. הצד ההודף זקוק לאישורים מתמידים לכך שהוא שולט ורצוי בכל מצב ואילו הצד הרודף זקוק לאישורים לכך שהוא חלש ונזקק תמידי.

ברגע שאחד או שני בני הזוג מתחילים להיות מודעים לכך שהם אינם זקוקים לאישורים הללו ושהם אינם רוצים בתפקידים הללו - המשחק מסתיים והיחסים עולים למישור אחר, אמיתי, רגוע ונכון יותר.

משחק הרודף-הודף הוא משחק המונע על ידי חוסר ביטחון, חרדה ופחד - לא על ידי ביטחון ואהבה. אלא שברגע שבני הזוג משתנים ומפתחים ביטחון עצמי הם מגלים שהם אינם נזקקים עוד למשחק, משום שהוא מנציח את חוסר הביטחון שלהם.

חשוב לציין שאהבה אינה נובעת ממקום של "שולט" או "נשלט". תפקידים אלה נשלטים בידי הפחד. כשאנשים אוהבים את עצמם ויש להם ביטחון עצמי - הם אינם מחפשים להיות למעלה או למטה. באופן אוטומטי הם יוצרים יחסים שוויוניים ואמיתיים יותר של "גובה עיניים". במצב כזה אין עוד שולט ונשלט אלא ישנו שיוויון מהותי וכבוד הדדי בין הגבר לאישה.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

זקוקה לאהבה

ליואב שלום,

כקוראת נלהבת של מאמריך אשמח באם תענה לשאלתי.

אני גרושה כשנה וחצי,בת 37 לאחר 15 שנות נישואין ומאוד רוצה למצוא בן זוג לאהבה ולא לסטוצים.

כיצד מוצאים אהבה/בן זוג? נמאס לי מהאתרי הכרויות וגם דרך מכרים זה לא עוזר כל-כך , ניסיתי בפאבים מועדונים ולא הולך לי.

קשה לי להתחבר לכל אחד. אציין כי אני בחורה נאה כך לפחות מעידים אחרים.

זקוקה לאהבה מאוד...

תודה מראש.

התודעה שלנו היא זו היוצרת את המציאות שלנו. אם התודעה שלך זקוקה לאהבה, התודעה שלך תרחיק ממך את האהבה כי את לא נותנת אהבה אלא נזקקת לאהבה.

במקום להיות בהלך רוח של נזקקות לאהבה, התחילי לשנות את גישתך. התחילי להרגיש שופעת אהבה, התחילי לתת אהבה, ולאהוב אנשים ברוח חיובית וטובה, הפיצי סביבך חיוביות ותני לעצמך להרגיש חזקה ומלאה ולא נזקקת, נואשת וחסרה.

במשך הזמן התודעה שלך "תתהפך". היא תהפוך מתודעה נזקקת לתודעה נותנת ושופעת. כתוצאה מכך היקום יתחיל לשלוח לך אהבה, כי את למדת לתת אהבה במקום להזדקק לה ולרדוף אחריה.

רק מי שיש לו אהבה יכול לקבל עוד אהבה כי מה שאתה נותן חוזר אליך ומה שאינך נותן - אינך מקבל. 

לסיכום, חשבי על זה כך. אם את זקוקה לכסף ואת מקבצת נדבות - לא תקבלי כמעט שום דבר כי את לא נותנת שום דבר. אבל אם את רוצה כסף ואת מוכנה לתת בתמורה משהו משמעותי ביותר כמו שירות מצויין או מוצר נדרש וחשוב או רעיון מהפכני שתורם לאנושות - את תקבלי חזרה המון כסף. אותו הדבר עם אהבה. אם תחליטי לתת אהבה במקום לחפש אהבה אצל גבר מסוים בסופו של דבר הזוגיות מיוחלת תגיע גם אלייך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

טיפול חד-צדדי

שלום יואב,

אני בת 30 חיה עם בן זוג מזה חצי שנה.

מערכת היחסים ביננו החלה לפני 4 שנים (כאשר היתה לו חברה אחרת).

בן זוגי עדיין בקשר טוב וקרוב עם אקסיתו. מעגל החברים שלהם משותף. עובדה שקשה לי להתמודד איתה, כיוון שלא היא ולא אני מקבלות אחת את השניה אין לי חלק בפן הזה בחיים שלו.

 אחרונה עברנו תקופה מאוד קשה שבסופה נפרדנו למשך שבוע וחזרנו. החזרה היתה מותנית בהתחלה של טיפול זוגי. בן זוגי לא מנסה לקדם את התחלת הטיפול, והתחושה היא שהוא עושה זאת ע"מ לרצות אותי על אף שהוא טוען שלא. אני מרגישה שאם אני לא אזום את התחלת התהליך הדבר לא יקרה.

חשוב לי לציין שבן זוגי בן 34, אני מרגישה קושי בלתקשר איתו בעיקר כיוון שהיכולת הרגשית שלו פחותה משלי. כל פעם שמתעורר דיון-שיחה-ויכוח הוא ישר מתגונן ואפילו תוקף מילולית על אף מאמצי לא לתקוף ולא להאשים. הגעתי למצב בו אני אובדת עצות איך להתמודד ולתקשר איתו,ולשנות את המצב ביננו.

תודה.

במצבך, מומלץ לך לפנות באופן עצמאי לטיפול. במקום לנסות ולגרור את בן זוגך לטיפול כפוי ומלאכותי הייתי ממליץ לך להתחיל בטיפל בעצמך, לשפר את כישורי התקשורת שלך ולהשתנות. יש סיכוי טוב מאוד שבמשך הזמן בן זוגך יצטרף לתהליך למרות שזה לא הכרחי להצלחת התהליך. 

חשוב שתביני שאין צורך לטפל בשני בני הזוג כדי לשפר מערכת יחסים זוגית באופן דרמטי. די שאחד מבני הזוג מגיע לטיפול (בדרך כלל זה שיש לו את המוטיבציה הגדולה יותר לשינוי) ומבצע שינויים בתוכו כדי לגרום לכל מערכת היחסים הזוגית להשתנות מהקצה אל הקצה.

מטופלים ומטופלות רבים שבאו אליי הצילו את מערכות היחסים שלהם ואת הנישואים שלהם בעבודה טיפולית חד-צדדית ללא שותפות של הצד השני ולפעמים אף בלא ידיעתו.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

אין זוגיות

שלום רב,

בכל תחומי החיים אני רואה תוצאות במה שאני משקיעה מחשבה, תשומת לב, דייקנות ואהבה.

לעומת זאת, בתחום היחסים אני משקיעה הרבה מאד מחשבה תשומת לב, דייקנות, מסירות ויחס אבל בסוף נשארת לבד.

אני כבר מבולבלת. לא יכולה להגיד שאני אישה "גברית" אלא מאד נשית, אז איך אני יכולה להיות גם נשית, גם פעילה ויוזמת וגם למצוא חן בעיני בן זוג ?כשאני מנסה ליזום קשר, בד"כ אני זוכה להתעלמות ולדחייה, כשאני מקבלת ופאסיבית, פשוט לא מתייחסים אלי.

מה לעשות? לעשות או לא לעשות?

בתודה.

בסוף את נשארת תמיד לבד כי שורש הבעיה שלך היא שאת לא מרשה לעצמך להיות בקשר זוגי ואת לא מספיק רוצה קשר זוגי.

התודעה שלך חסומה או תקועה בכל הנוגע לקשרים זוגיים, ייתכן בשל טראומות מהעבר או אינטרסים מסויימים בהווה שזוגיות מאיימת עליהם.

בכל מקרה, כדי לשנות את מצבך זה לא משנה אם תהיי פאסיבית או אקטיבית - מה שעלייך לעשות הוא לשנות את התודעה שלך ולהתמקד ברצון שלך להיכנס לקשר חדש בצורה מאוד חזקה. ככל שתתמקדי בכך יותר ותצרי דחף פנימי חזק מאוד כלפי זוגיות - כך זה יקרה מהר יותר.

בסופו של דבר, מה שאנחנו רואים במציאות החיצונית הוא רק מה שאנו מניחים לעצמנו להרגיש במציאות הפנימית שלנו. אנחנו רואים דרך הרגשות שלנו ולא דרך העיניים שלנו. לכן, אם "אינך רואה" בני זוג בחייך זה סימן שמבחינה רגשית את לא מוכנה לראות אותם, פוחדת לראות אותם או שפשוט לא החלטת בצורה נחושה לדמיין ולראות אותם.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

לבד מדי

ליואב שלום רב,

מזה זמן רב אני קוראת את המאמרים שלך והם בהחלט מעניקים חומר למחשבה.

אני רווקה בת 32 . לאחרונה הבחנתי שאני כנראה התרגלתי לחיות לבד. משום מה כל צורת החשיבה שלי היא לבד אני  חושבת לבד, פועלת לבד, מקבלת החלטות  לבד. ממש אין לי מרחב לזוגיות.

אשמח אם תוכל לפרט כיצד מפתחים הקשר של זוגיות  ומרחב לזוגיות.

תודה מראש.

זו שאלה מעולה והתשובה עליה היא זו:

אדם שאין בו מרחב לזוגיות יתקשה ליצור זוגיות כי הוא אינו חושב בשניים אלא באחד.

מי שרוצה ליצור זוגיות טובה צריך לעשות שני דברים:

אחד, ליצור מרחב אישי משלו ולדאוד שהחיים שלו יהיו טובים ופתורים, במקום חיים מלאי בעיות וקשיים.

השני, ליצור מרחב זוגי שבו הוא ילמד כיצד להקשיב לאחרים לעומק, כיצד להתחשב באחרים, כיצד לקבל את השונה וכיצד לעבוד בצוות ולא רק לבד.

שני צעדים אלה הם תהליכים נפשיים עמוקים הדורשים זמן - אבל אם ישנה השקעה ישנן גם תוצאות טובות.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

לא מתאהבים בי

יואב שלום,

שאלתי היא כזו: אני בחורה בת 20, ואף פעם לא היה לי קשר ארוך ומשמעותי. עם זאת תמיד היו סביבי מחזרים.

היו לי שלושה קשרים אינטנסיביים שנמשכו כולם כחודש-חודשיים, אבל בסופם הבחור נפרד ממני ותמיד בטענה שהוא לא מתאהב בי. אני מרגישה שאולי חסרה לי אותה עוצמה פנימית שממגנטת אנשים אליי. אני יודעת שבזמן הנכון עם הבחור הנכון זה יקרה אבל מאחר שבעיני היחסים עם האנשים סביבי הם מראה לעצמי קשה לי שלא להרהר לפעמים מה לא בסדר בי?

אשמח לקבל את תשובתך.

שאלתך היא מצויינת, ואענה עליה בשני רובדים:

מי שלא מתאהב בך למרות שהוא בקשר איתך יש לו בעיה עם עצמו, עם היכולת שלו לנוע עמוק יותר לתוך המקומות הרגשיים שלו.

אבל, אם את לא מצליחה לגרום לאחרים להתאהב בך כנראה שגם בך טמונה בעיה דומה, ואינך מרשה לעצמך לצאת מגבולות ההיגיון ולהיות ספונטאנית, יצירתית ומפתיעה יותר. אנחנו גורמים לאחרים להתאהב בנו רק כשאנו גורמים לעצמנו לאבד מעט את הראש ולפעול ממקומות רגשיים ועצמתיים.

כפי שציינת, כנראה איבדת את העוצמה הממגנטת שלך, ועלייך לעשות עבודה ולהתחיל לעורר אותה מתוכך מחדש. ככל שתרשי לעצמך "לרדת" מהראש אל כיוון הבטן והאינטואיציה תגלי שאת נכנסת למחוזות ההתאהבות, ההתרגשות והספונטאניות של החיים שלך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

אהבה לא יציבה

שלום,

אני בת 28 ואני יוצאת עם חבר שלי במשך כחצי שנה...

אני מרגישה שיש בנינו קשר של חברות מאד טובה יש לנו תקשורת, חיבה וכבוד אחד לשניה...

הוא מאד אוהב אותי והבעיה שאני לא ממש הצלחתי להקשר אליו הרגשות שלי אליו כל פעם משתנים - פעם אני יכולה לאהוב אותו ופעם אחרת אין לי שום תשוקה אליו לפעמים אני נמשכת לא נמשכת, אוהבת לא אוהבת, מתגעגעת לא מתגעת, אני לא מבינה את המצבים הקיצוניים בתחושות שלי לגבי החבר שלי ולגבי הקשר בכלל.....

אני שמתי לב כשלפעמים הוא מתנהג בקשיחות אז אני נמשכת אליו יותר וכשהוא רך אז פחות.. אני כל פעם בודקת את הגבולות שלו אני מרגישה שאני צריכה לגרום למריבות ולעצבן אותו בשביל שיהיה להט בקשר.....

שאלות:

1) מה זה אומר המצבי רוח האלה בקשר, האם זה אומר שאני לא צריכה להיות איתו?

2) ולמה תמיד אני צריכה לבדוק גבולות בקשר, ולגרום למתח באויר. מה זה אומר עליי?

אני אשמח מאד לתשובה כי אני לא רוצה לעשות צעדים פזיזים שאח"כ אני יצטער עליהם.

תודה.

יש כמה בעיות שעולות מהשאלה שלך:

הדבר הראשון הוא שאת את נעה בקיצוניות ממצבים למצבים. זה כמובן בא לידי ביטוי גם ביחסים הזוגיים שלך, אבל אני מניח שיש לכך ביטויים גם בתחומים אחרים הקשורים בהתמדה, בעקביות, במחוייבות למסגרת וביציבות.

הדבר השני הוא הצורך הרגשי שלך במישהו "חזק". את נמשכת אל החבר שלך בכל פעם שהוא תקיף או גברי, וזה מצד אחד דבר טבעי ונכון אבל מצד שני זה מעיד על כך שאת מעריצה ומקבלת את הצדדים התוקפנים והאגרסיביים שלך בעוד שאת הרכות, הנינוחות והרומנטיקה שבך קשה לך לקבל. בכל פעם שאת רואה בו את הצדדים האלה - את מתרחקת כי את מתרחקת מ"חולשה" באופן כללי.

הדבר השלישי הוא למעשה חוסר בשלות באהבה שלך. כרגע, את לא באמת מבטאת אהבה בוגרת ושלמה כלפי החבר שלך אלא אהבה ילדותית וחלקית. את מחפשת את הלהט אבל לא את החסד, את מצפה לכוח ולמתח במקום לחמלה, את יוצרת מאבקי כוחות ובדיקת גבולות ושליטה במקום לחפש שיתוף פעולה, כייף והרגשת צוות.

הייתי ממליץ לך לקרוא את הספר אישה בונה אישה הורסת (צירפתי לך אותו בפורמט המלא שלו). אני חושב שהוא יוכל לפתוח לך מעט את העיניים לסוג אחר של גישה - כלפי עצמך בפרט וכלפי החיים ובן הזוג שלך בכלל. 

בהצלחה,

יואב ברנזון.

בחורה פזרנית

ליואב שלום,

החבר שלי הוא אדם מאוד מחושב בענייני כספים. כל הוצאה הוא בודק, הוא תמיד מבקש החזרים, עושה סקר שוק על כל נושא, מתחשבן אפילו על כמה שקלים בודדים, נותן טיפים על השקל ולא יותר ובעצם הכל סביבו סובב סביב הכסף והחישובים הכלכליים.

אני בדיוק הפוכה ממנו. אני בזבזנית חסרת תקנה, כשהוא בא אלי אני "מעמיסה" עליו, אני משאירה טיפים גדולים, אני אף פעם לא אבקש החזרים גם כשממש מגיע לי, אני מעופפת, לא בודקת אף פעם עודף, אף פעם בחיים שלי לא כתבתי מכתב תלונה , אין לי כח להתעסק בשטויות האלו, אני מעדיפה לפעמים להפסיד כמה שקלים ורק לא לבזבז על זה אנרגיות.

איך אפשר לחיות עם בחור קמצן והאםזוהי תכונה שניתן לשנות?

שלום רב,

קמצנות, בדיוק כמו פזרנות, הן תכונות שניתן לעבוד עליהן ולשנות אותן. היקום שלך לך בן זוג קמצן משום שאת להגדרתך בזבזנית חסרת תקנה. עד שלא תאזני את התכונה הזו בך - תכונת הקמצנות תרדוף אותך ותשגע אותך אצל אחרים כי את לא מקבלת את התכונה הזו בך.

המלצתי לך היא זו: נסי לשנות אצלך את תכונת הפזרנות ולהתחיל להיות מעט יותר מחושבת ומאורגנת בהוצאות שלך. כשתשתני, תגלי שתכונת המחושבות אינה מקוממת אותך כמו בעבר וכיוון שכבר קיבלת אותה בתוכך, יהיה לך קל יותר וטבעי יותר לקבל אותה אצל בן הזוג שלך מבלי שהדבר יקומם או יטריף אותך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

התאהבות מהירה

שלום ליואב,

יש לי שאלה.

יצאתי לבילוי של שלוש שעות ופגשתי תייר. יצא לנו לרקוד ביחד ורק לחייך הרבה אחד לשני, והוא כמובן עזב למחרת את הארץ.

זה בחור שעובד בירושלים ולא ניתן בכלל ליצור איתו קשר רציני. אבל אני יומיים אחרי שפגשתי אותו עדיין חשתי געגעוים למשהו שממש בלתי ניתן להשגה, כלומר יצרתי לעצמי משבר.

מה הוא סימל אצלי??

הוא גרם לי להרגיש מאוד מיוחדת והוא היה מאוד וג'נטלמן.... והכל תוך שלוש שעות...

למה ליבי כל כך רץ ומתאהב במה שנקרא הבלתי מושג: גם תייר, דובר אנגלית נטו, גר רחוק מאוד, עובד בירושלים, כך שלא ניתן לראותו או לפוגשו או ליצור עימו קשר.. ובטח גם לא יהודי...

למה אני מתאהבת בבלתי אפשרי??

שלום רב,

התאהבות מהירה במישהו היא בעצם משיכה עזה מאוד למשהו שנמצא בתוכנו, אך אנו מרגישים שהוא כביכול אינו שלנו או אינו באמת בשליטתנו. במקרה שלך, ייתכן שנמשכת אל העדינות שלו ואל הבינלאומיות שלו וזה בדיוק מה שהוא סימל עבורך.

באיזשהו רובד - עדינות, כבוד ובינלאומיות מדברים לאישיות שלך מאוד חזק. עלייך ללמוד מכך שכדאי ורצוי שתפתחי תכונות אלה אצלך כי התכונות הללו רוצות לצאת ולהתבטא דרכך החוצה.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

קשר מחליש

שלום רב

אני אישה בת 41 גרושה ואם לשלושה ילדים.

מס' חודשים לאחר הגירושין התחלתי קשר רומנטי עם גבר מבוגר ממני ב 10 שנים ונשוי, אדם שהכרתי קודם לכן בנסיבות חברתיות. מאז, כשנה וחצי שהקשר נמשך.

מלכתחילה ידעתי שלא יהיה דבר מעבר לרומן .הוא לא הבטיח ולא השלה זה היה מעין הסכם שבו שנינו נהנים מהקשר ותו לא.

בזמנו זה התאים גם לי ומילא אצלי חלל עצום שנוצר. אלא שבמשך הזמן מצאתי שקשר זה מעכב אותי מלחפש ולמצוא בן זוג מתאים והרגשתי שאני מתאהבת בו יותר ויותר בעוד שאצלו הרגשות מתונים יותר.

מס' פעמים החלטתי לנתק את הקשר ולא הצלחתי לעמוד בכך. אני יודעת שאני חשובה לו אך לא מעבר לזה, ואני מוצאת את עצמי הופכת בהדרגה לאובססיבית אליו, אוהבת מידי, רוצה מידי נעלבת ונפגעת מכל דבר, וכל אלה מרחיקים אותו מפעם לפעם.

אני כבר לא בטוחה שמדובר באהבה ויודעת שצריך לוותר עליו ועל כל הטוב איתו אבל אני זקוקה לכוחות שאיני יודעת מהיכן לגייס אודה לך אם תאיר את עיני גם באור אחר. אני אישה נבונה, חזקה ומצליחה והקשר הזה גורם לי לדאבוני לחוש חולשה וחוסר ערך עצמי .

בברכה ותודה מראש .

שלום רב,

בתחילת הרומן היה לך "כדאי" להיות עם הגבר הזה משום שהדבר חיזק אותך לאחר גירושייך וזה כנראה היה חשוב לך מאוד ולכן נכנסת לקשר גם בידיעה שהגבר הזה אינו "האחד". אולם, במשך הזמן הקשר הפך ממקור מחזק למקום מחליש, וכעת ספק רב אם הקשר תורם לך אלא בעיקר הורס אותך.

ככל הנראה שהפכת תלויה בקשר במקום לפתח את עצמך, וכך נוצר מצב שגם הקשר עצמו הולך ודועך לא רק מבחינת הגבר שלך אלא גם מצידך.

עיקר הבעיה אינה הקשר אלא הנטייה שלך להיתלות בגבר המסויים הזה או בגברים בכלל. עלייך להיות מודעת לנטייה הזו ולנסות לטפל בה. ברגע שתחזרי לעצמך ותהיי שוב עצמאית וחזקה - יקרו שני דברים אפשריים: או שהקשר ילבלב שוב או שהכוח החדש שלך יאפשר לך להמשיך הלאה לזוגיות טובה יותר ומלאה יותר עם גבר מתאים.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

אוננות מוגזמת

ליואב שלום,

יש לי חבר שלא מצליח להיגמל מאוננות.

הוא עושה את זה כמה פעמיים ביום אפילו שיושבים חברה בבית פתאום הוא נכנס לשירותים מאונן ויוצא לבחוץ מה עושים עם בעיה כזו.

תודה מראש.

שלום רב,

בגילאים צעירים - אוננות במינון גבוה אינה דבר חריג, אלא חלק משלב ההתפתחות המינית.

באופן כללי, אוננות מוגזמת היא ביטוי לשעמום, לחץ, מתח וביקורת - שכולם דורשים פורקן. האוננות היא אחת הטכניקות לפרוק מתחים וביקורת עצמית.

ייתכן שהחבר שלך לחוץ, חסר הערכה עצמית ומרגיש דחוי או חלש - והאוננות מאפשרת לו לפרוק את התסכולים שלו (במקום למשל לצעוק, להרביץ וכו').

החבר שלך יכול לעזור לעצמו דרך פעילות ספורטיבית, השקעה בתחומי עניין ותחביבים (לקחת קורסים מעניינים וכו'), להתפתח בלימודים או במקום העבודה לעמדה גבוהה יותר וכדו', כך שרמת הביטחון העצמי שלו תעלה, רמת התסכולים שלו תרד ולכן גם הצורך שלו באוננות ירד.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

דימיון עוזר?

שלום יואב,

ברצוני לשאול: האם יש קבלות או הוכחות לכך, שמי שהשתמש בדמיון המודרך ככלי לחיים שינה מצבים בחייו - מצא עבודה, מצא אהבה וכדומה.

תודה ויום טוב.

שלום רב,

ישנן הוכחות לרוב - שדימיון מודרך וחשיבה חיובית שינו את חייהם של אנשים מהקצה לקצה. למעשה, כל האנשים המצליחים עושים שימוש קבוע בחשיבה חיובית ובדימיון מודרך, רק שהם עושים זאת בצורה טבעית.

ישנם מאות מחקרים, ספרים ומאמרים שדנים בשאלה מה הופך אנשים לאנשים מצליחנים ומהי למעשה נוסחת ההצלחה בחיים? התשובה הגורפת לכך היא חשיבה חיובית ויכולת הדמייה מפותחת. 

באופן פשוט יותר, חשבי על כך שכל מעשה בעולם מתחיל ממחשבה ("סוף מעשה במחשבה תחילה" - חז"ל). כך שכל מה שאנו עושים וכל מה שקורה לנו הוא תוצר של חשיבה שמתנהלת בראשנו. הדמייה וחשיבה חיובית הם הכלים האפקטיביים ביותר ליצור באמצעותם שינוי חיובי בחיינו כי שניהם נוגעים בשורש הבריאה.

כאשר אנשים עושים שימוש בחשיבה חיובית ובהדמייה - ועדין אינם מצליחים לעורר שינוי חיובי בחייהם - זהו סימן לכך שהם אינם מאמינים מספיק במסרים שהם יוצרים בראשם, או שהם אינם נחושים מספיק להפנים מסרים אלה או שהם אינם פועלים ללא לאות כדי "לשטוף את המוח" שלהם במסרים הללו. עלייך להבין שככל שתעמיקי בהפנמת המסרים החיוביים בראשך - רק כך הם יתגשמו בחייך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

לגור לבד?

יואב, שלום רב.

רציתי קודם כל לשבח במיוחד את שני המאמרים האחרונים שלך- אחד על הגיל שלנו, שלמעשה גיל הוא מה שאנו בוחרים וההרגשה שלנו היא מה שמשנה וזה כ"כ נכון! ואני חושבת שהמאמר שכתבת ועוד רבים נוספים על זה שהאני שלנו כל הזמן משתנה לפי הבחירות שלנו ושמה שחשוב זה מעכשיו ולא מה שהיה, זה נותן תקווה להרבה אנשים להאמין שהם מסוגלים להתשנות וכל רגע בחיים לבחור. תודה!

רציתי לדעת מה דעתך לגבי זה שאני מעונינת לגור לבד, ללא שותפים, כשיש לי את הפרטיות שלי ואת האפשרות להזמין חברים וחברות בכיף ולהיות אחראית לחיים שלי, מבחינה כלכלית ונפשית.

הרוב מפרגנים, יש כאלה שמנסים להגיד לי שזה קשה לחזור לבית לבד, למרות שאני בנאדם חברותי עם אנשים סביבי ושזה קשה, ואני אמנם די חוששת, אבל נראה לי שאולי דווקא הגיע הזמן לנסות ולהעיז לגור לבד ולהיות עצמאית, גם אם זה קשה, כי אני לא צריכה להסתמך על בן זוג/אנשים אחרים, אלא על עצמי, לא כך?

אשמח לשמוע את דעתך.

שלום רב,

אם את מרגישה צורך להתגבר על הפחד שלך ולגור לבד - עשי זאת. רבים גרים לבד - ונהנים מהחופש לבחור בין הפרטיות לבין החברים ובני הזוג.

ברגע שתגורי לבד, לא תרגישי עוד פחד אלא הנאה וסיפוק על הצעד שלך, ועל היכולת שלך לפעול לפי מה שאת מרגישה שנכון לך ולא לפי הפחדים שלך. זוהי עצמאות אמיתית.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

להיפרד בקלות

ליואב בשלום,

יש לי שאלה... נפרדתי ממישהו שאהבתי מאוד ואני רוצה לעבור את זה הכי קל שאפשר..

איך אני "מתנקה" ממנו?

שלום רב,

מספר המלצות מעשיות למצבך:

תהיי עסוקה מבוקר עד ליל, תרגילי את עצמך לא לחשוב עליו, תצאי עם בחורים אחרים, אל תקחי לעצמך "זמן לחשוב" אלא נסי לקצר עד כמה שניתן את תקופת הפרידה, תחשבי חיובי ותדמייני כל הזמן איך החיים מסתדרים לך, איך טוב לך, איך הכל נפלא ובטוח בשבילך ואיך בסופו של דבר רק דברים טובים קורים לך, תעשי את כל הדברים שנשבעת לעשות ולא עשית כי היית במערכת יחסים או כי לא היה לך זמן, אל תנתחי את מערכת היחסים הקודמת, אל תשווי בינו לבין הבחורים החדשים כי כל אדם היא עולם ומלואו, המשיכי כל הזמן להאמין באהבה, אל תביטי אחורה, תקני לעצמך מתנות חדשות ותטפחי את עצמך מבפנים ומבחוץ כל הזמן. 

בהצלחה,

יואב ברנזון.

מת עליה

שלום,

יש לי חבר בן 29 ואני בת 21 ואני יוצאת איתו קרוב לחצי שנה.

משקורה זה שאני מרגישה שאני אוהבת את האדם הזה עם כי קצת עם ספקות.

כששאלתי אותו האם הוא אוהב אותי הוא טען שהוא "מת עליי" וטוב לו איתי ואני הכי חשובה לו בעולם, אבל הוא אמר לי שהוא לא אומר לבחורה סתם שהוא אוהב אותה והוא טוען עוד שנפגע הרבה בחייו לכן תהליך מהסוג הזה של לומר לבחורה "אני אוהב אותך" לוקח לו קצת יותר זמן.

הקשר עם הזמן הופך מן הסתם להרגל, וגם פעם רבתי איתו על זה, כי פשוט ממש עשה לי לא טוב לדעת שאני נמצאת עם אדם שלא מסוגל להגיד לי את זה ( אני לא מחפשת שהוא יגיד לי את זה המילים האלה לא חשובות לי כל כך כמו שהוא לא מסוגל להודות עדיין שהוא מרגיש אליי ככה – וזה מציק לי ).

הוא אדם מאוד רגיש וכשרבתי איתו בטענה של "למה הוא נשאר איתי אם לא מסוגל לאהוב אותי?" הוא אמר לי שזה משהו שיבוא עם הזמן וטען שהוא ממש נפגע שאני מזלזלת ברגשות שלו כלפיי, כי באמת שהוא מרגיש אליי המון.

שאלתי היא: האם ייתכן דבר מהסוג הזה? אם הוא לא מרגיש שהוא אוהב אותי כעת האם זה משהו שיכול לבוא בשלב יותר מאוחר? או אולי עדיף שאני אוותר כי אולי הוא לא מודע לזה שזה לא זה מבחינתו?  

אני לא יודעת מה לחשוב , פשוט מוזר לי הקטע הזה – אני לא רגילה לכאלה אנשים.

שלום רב,

השאלה שלך היא למעשה - האם אהבה זה משהו שמרגישים מייד או האם אהבה היא משהו שנוצר עם הזמן?

התשובה לשאלה הזו היא פשוטה: לעיתים אהבה יכולה להיות משהו שמרגישים מייד, ולעיתים היא משהו שלוקח קצת זמן עד שממש נפתחים אליה ומרגישים אותה.

בדרך כלל, בגילאים צעירים האהבה היא אהבה "מהירה" ומיידית יותר, כי היא קשורה יותר בתשוקה ובהתאהבות. לעומת זאת, בגילאים מבוגרים יותר, האהבה הופכת "איטית" מעט יותר ואנשים שעברו בחיים דברים וצברו ניסיון הם יותר זהירים מצד אחד ויותר מחפשים משהו עמוק מצד שני, ולכן דרוש להם יותר זמן להיפתח ולאהוב. 

אני מבין שאת קצת חסרת סבלנות ורוצה לדעת שהוא באמת רוצה אותך ואוהב אותך כבר "עכשיו". את גם צודקת באינטואיציה שלך, שלא יכול להיות שאחרי תקופה ארוכה של זוגיות הבחור עדיין לא יידע אם הוא אוהב או לא אוהב את החברה שלו. אבל מצד שני עלייך לזכור שהוא כבר כמעט בן 30, שלוקח לו זמן להיפתח כי הוא כבר נפגע בעבר ושתמיד עדיפה סבלנות מאשר לחץ, מתח וניסיון לקצר תהליכים.

המלצתי לך היא זו: אם את אוהבת אותו באמת - המשיכי את הקשר עוד זמן מה ותני לו צ'אנס. אם שום דבר לא ישתנה והוא עדיין יתקשה לומר לך בפירוש שהוא אוהב אותך ולא רק "מת עלייך" - חפשי לך בחור אחר, משום שכנראה שאיתך הוא סגור מדי ומופנם מדי מבחינה רגשית.  

בהצלחה,

יואב ברנזון.

קשר ללא סקס

שלום!

לפני כחודשיים הכרתי בחור (צעיר ממני ב-4 שנים). אני בת 35.

הקשר התחיל בקירבה גדולה ומשיכה, וכעבור מס' ימים ביקש שהקשר יהיה ללא סקס. הבחור מציין שהוא נמשך אליי, אך טוען כי לאחר שהוא עושה סקס נשאר ללא כלום בהרגשה.

כמו כן, אמר לי שמבחינתו לא יהיה ביננו קשר רציני בגלל הגיל שלי שמלחיץ אותו, מבחינת הציפיות שלי בקשר. יחד עם זאת מדגיש כמה טוב לו ונעים לו במחיצתי וכמה היה מעוניין להמשיך בקשר. לי די קשה כי אני מאוד נמשכת אליו.

שאלתי?..האם זאת אולי הגנה שלו ובהמשך ייתכן שירצה קשר רציני ולכן כדאי לשמור על הקשר כפי שהוא מעוניין?...מה היית מציע לי לעשות?

שלום רב,

בתחילת הקשר אנשים בד"כ אומרים את האמת ואת כל האמת.

לכן המלצתי לך - אל תתפתי להישאר בקשר מסוג כזה. קחי את הרגליים וחפשי לך בחור אחר. אל תנסי "לשנות" אותו, לחכות לו או לקוות שמשהו אצלו יהיה אחרת. קחי את דבריו ברצינות והישמרי ממנו.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

בעל לא מפרנס

שלום לך יואב היקר!

אני נשואה 4 שנים + ילד. מאז שהתחתנתי, לאחר שנתיים, קנינו בית ואני לקחתי הכל על עצמי ז"א: משכנתא , מיסים, הלוואה מהבנק, ביביסיטר ועוד כל מיני דברים.

השכר שלי הוא 5,000 ושל בעלי 3,500 והוא משלם רק חשמל טלויזיה, קניות לבית הלוואה שהוא לקח סתם לשווא ללימודים שהוא לא הצליח. המצב הזה נמשך כבר שנתיים אני מרגישה מנוצלת מאוד.

אני אוהבת אותו והוא גם אוהב אותי מאוד. הוא מפתיע אותי כל שבוע בפרחים ועוזר לי, אבל אני מרגישה ניצול ושהוא רוכב עלי. מה אני עושה כדי לא להפסיד בחיים? כדי לא להרגיש פרייארית? איך אני ישלוט עליו שהכל יהיה שווה בשווה? אני רק מדברת על הנושא הזה הוא פשוט מ"תפוצץ" מעצבים.

שלום רב,

בעלך אינו חולה, מוגבל או נכה. הוא מסוגל לעבוד ולפרנס את משפחתו – וזהו חלק ממערך התפקידים והחובות שלו כבעל וכאבא. הבעיה היא שהוא פשוט אינו מאמין בעצמו, אינו מתאמץ מספיק ואינו נחוש דיו כדי להצליח.

לכן, עלייך להעביר לו את המסר שאם דברים לא ישתנו ואם הוא לא יתחיל להביא פרנסה הביתה את פשוט תקומי ותעזבי אותו.

אין ספק שזה ידחוף אותו לכיוון של התאמצות ועשייה גדולים הרבה יותר. לפעמים - רק תחת לחץ ובלית בררה אנשים מבצעים שינוי. 

בהצלחה,

יואב ברנזון.

פגיעה באמון

שלום,

במהלך שיחה שיקרתי לבן הזוג שלי ופגעתי בו.

אני באמת לא יודעת למה עשיתי את זה. הוא אמר שלא חשב ששיקרתי, כי עשיתי את זה בטבעיות ועכשיו הוא לא יודע אם הוא מכיר אותי כמו שחשב. אני מרגישה שהוא לא יוכל להאמין יותר בעתיד למה שאגיד.

הרסתי לגמרי את האמון שלו בי. איך אני יכולה לתקן את הטעות?

תודה.

שלום רב,

 כדי לקנות את אמונו של החבר שלך מחדש עלייך לעשות שני דברים:

אחד, להסביר לו בדיוק מדוע שיקרת לו, ולדבר על כך בגילוי לב מוחלט.

השני, לא לשקר לו שוב במשך תקופה ארוכה עד שהוא ירגיש שהוא אכן יכול לסמוך עלייך.

זכרי, אמון הוא דבר בסיסי ומהותי בכל מערכת יחסים. אם הפרת או פגעת באמון של מישהו, עלייך להסביר לו תחילה מדוע היה עלייך לנקוט בצעד כה קיצוני. עצם הגילוי המוחלט של מניעייך הרגשיים בונה מחדש את האמון הרגשי בינך לבין בן זוגך. מאותה נקודה והלאה, השתדלי לא לשקר לבן זוגך. שימי לב, אינך חייבת לספר לו תמיד את כל האמת או לספר לו דברים שהוא אינו מסוגל לעכל או לקבל - אבל עלייך להקפיד ולומר לו תמיד את האמת ורק את האמת. כך יוצרים אמון ואמינות בין בני זוג ובין אנשים בכלל.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

בגידה ממכרת

שלום רב,

אני אשה נשואה +3.

אנו נשואים 20 שנה, ולפני כשנתיים וחצי בעלי התחיל לנהל מערכת יחסים עם בחורה בת 24.

לטענתו, בהתחלה היחסים היו יחסי ידידות אבל זה נימשך כבר מעל שנתיים וכל הניסיונות להפסיק את הקשר לא הצליחו. הנ"ל עומדת להיתחתן עוד חודשיים ולעזוב את הארץ, ולמרות זאת הקשר שלה ושל בעלי לא ניפסק. בפני הוא מכחיש כמובן את הקשר, אבל בפני אחרים הוא טוען שמי שלא נימצא בסיטואציה הזו לא יכול להבין וכי גם הוא לא הבין זאת עד שלא ניקלע לתוך זה.

אני החלטתי לחכות לסיום הקשר אבל מה שמטריד אותי זה שהקשר ניגמר כיוון שהיא מיתחתנת ולא מרצונו או מתוך התחשבות במשפחה, כלומר אלמלא החתונה זה היה נימשך.

שאלתי היא: האם כאשר הקשר יגמר לדעתי לא מהסיבות הנכונות בעלי יוכל לחזור להיות נאמן לי ולאהוב אותי? האם זה לא יהיה דפוס התנהגות וזה יחזור על עצמו?

לטענתו אין כלום. הכל בראש שלי כיוון שאני קנאית. אבל בפני אחרים הוא מודה בקשר. עד לאן זה הגיע אין לי מושג, אבל ברור שזה קשר ריגשי חזק וקשה לניתוק. ברצוני לציין שעד לפני שנתיים לא היו לבעלי קשרים כאלו, וכן שהוא משתדל להתנהג בבית כרגיל גם מבחינת יחסי אישות. אולי אני טועה בהחלטתי להבליג ולחכות? אודה על התשובה. 

שלום רב,

מקרים כמו המקרה של בעלך הם מוכרים וידועים. אלה מקרים של התאהבות והתמכרות חזקה מאוד לקשר מסויים. ברוב המקרים, זה חד פעמי ולא סדרתי. לבעלך ישנה חולשה מאוד גדולה לבחורה הספציפית הזו. בדרך כלל, לוקח הרבה זמן לפרק קשר מסוג כזה ולהתנתק ממנו מבחינה רגשית, אפילו שנים.

נראה שהם עושים מאמצים מאוד נואשים להתנתק אחד מהשני, והיא אפילו מתחתנת עם מישהו אחר לשם כך ועומדת לגור מחוץ לארץ. לבעלך יקח זמן להתגבר עליה, אבל אם הוא יצליח לשכוח ממנה במשך השנים - רוב הסיכויים שהוא יחשוש להיכנס לקשר דומה אי פעם בחייו, כי המדובר בקשר ממכר, הרסני וקשה ולא בקשר חיובי וטוב.

עלייך להבין שבעלך התמכר לבחורה מסויימת, ובאותה המידה זה יכולה היתה להיות התמכרות להימורים או לסמים. שיקום מהתמכרות לוקח זמן, אבל אם הוא מצליח - הוא בונה אופי חזק ומרוסן יותר. כך שבסופו של כל התהליך - ייתכן שבעלך יהיה איש משפחה ובן זוג טוב יותר ומחוייב יותר.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

התנהגות מזוייפת

שלום יואב,

אני יוצאת עם בחור בן 28, וכאשר אנו יוצאים עם עוד זוג הוא טוען שאני משתנה פתאום, שאני לא כזאת לבבית כמו שאני תמיד, ושאני לא מחבקת אותו ומנשקת ולא מראה לו רגשות חיבה .

הוא טוען שהתנהגותי זו לא אמיתית ועליי לשנות אותה כיוון שאני באותם רגעים "מזוייפת" וזו הרגשתו, שליד חברותיי אני פתאום משתנה כלפיו והופכת להיות "מתנשאת" לפי דעתו .

יש לציין שמשום מה גם ביחסיי עם בני זוג קודמים יש כאלה שהעירו לי שאני לפתע "משתנה" - חברותיי לא מכירות אותי כאדם "רגשן "ואולי לא נוח לי להראות כזו בחברתן.

בן זוגי העיר לי על משהו בשולחן ואני מבחינתי התעצבנתי מזה ואמרתי לו בברוטליות: "מה אכפת לך", והוא מבחינתו כעס ונעלב ודיבר איתי על זה שאני לא צריכה להשתנות ליד אנשים אלא תמיד להיות אמיתית .

אני יודעת שהוא צודק, אבל אני לא יודעת למה אני כזאת ליד החברות שלי. (אולי כי אני מתביישת להראות חיבה ליד חברות שאני מכירה?)

תודה רבה לך על עצתך.

תודה.

שלום רב,

אדם צריך להיות אמיתי עם עצמו כל הזמן, ולא רק למראית עין או בזמנים מסויימים. רק אם תאהבי ותקבלי את עצמך כל הזמן - תהיי אדם אמיתי וחזק.

ייתכן שאת רוצה "לרצות" את החברות שלך ולא לפגוע בהן, כי הן מכירות אותך כבחורה "קולית" ולא רגשנית. אולי את חוששת שאם תהיי יותר רכה ואוהבת כלפי החבר שלך החברות שלך יראו זאת כסימן של חולשה ויגנו או ישפטו אותך על כך.  בכל מקרה, את נותנת כוח לאנשים אחרים להשפיע עלייך במקום להישאר מה שאת.

השאלה המרכזית שאת צריכה לשאול את עצמך היא מדוע את משתנה ליד החברות שלך? מדוע אינך מקבלת את עצמך כפי שאת? אם את אוהבת באמת את החבר שלך, אזי תאהבי אותו בכל מקום. אבל אם אינך מקבלת אותו בחברה או מחוץ לבית - את לפתע תשני את ההתנהגות כלפיו ברגע שתצאי איתו החוצה.

נראה לי שאינך מרשה לעצמך להיות אמיתית מחוץ לבית, עם חברות או באירועים חברתיים. במצבים כאלה את "משתנה" למשהו שאינך, כי את נלחצת, מושפעת, מגיבה, שופטת את עצמך, מרגישה לא בטוחה ולא מספיק חזקה כדי להמשיך ולהיות את.

המלצתי לך, קבלי את עצמך עד הסוף, בצורה מלאה, בכל מצב. השתדלי להיות הרבה יותר אמיתית וחיובית - תמיד. אל תהיי אחד בפה ואחד בלב. להפך, תמיד תתנהגי לפי איך שאת מרגישה ולא לפי איך שאת חושבת שחושבים עלייך. 

בהצלחה,

יואב ברנזון.

חיים ללא אהבה

שלום יואב,

אני אישה בת 48  נמצאת כבר 14 שנה בקשר זוגי עם גבר מבוגר ממני ב23 שנים. זה כמו הנישואים השניים שלנו. יחד עברנו הרבה. במהלך כל החיים המשותפים קיבלתי עזרה ותמיכה. יש לי כבר נכדים ואנו משפחה לכל דבר.

הבעיה שאני מזמן כבר לא מרגישה כלפי הגבר הזה כלום. אני לא אוהבת, לא מתרגשת, אין בינינו סקס בכלל. מה שמחזיק אותי זה שאני מרחמת ולא רוצה לפגוע בו. אני סובלת מהקשר ולפעמים פשוט מתוסכלת .אין גם עכשיו דברים משותפים שאנו אוהבים לעשות, אין נושא לשיחה טובה, רק דברים שקשורים למשק הבית. אני עובדת ולא תלוייה בו כלכלית. אני עייפה מכל זה, אני  גם רוצה יחסים אינטימיים. הילדים, החברים, הסביבה ... זה קשה לקבל החלטה ולהפרד וגם קשה להמשיך ולחיות כך.

בזמן האחרון אין לי שמחת חיים כמו שאני מכירה את עצמי. אני בדילמה: להישאר ולסבול או להפרד ולהיות לבד. החברה הקרובה שלי אומרת שבמצב הזה נמצאים רוב הזוגות, ושאני לא אמצא אהבה כמו שהוא אוהב ומפנק אותי. אבל מה איתי?...

תודה.

שלום רב,

את בת 48 וכל החיים לפנייך. זכותך לחיות עם אהבה, עם יחסים אינטימיים ועם שמחת חיים. הזוגיות שלך אינה גזרה משמיים אלא בחירה הנובעת מפחד להיות לבד.

במצבך, את יכולה להמשיך במצב הסבל הקיים. את יכולה גם לקחת לך מאהב. ואפשרות אחרונה - לעזוב ולחפש חיים מלאים בחוץ.

מוטב שתנצלי את חייך שלך. אל תחיי איך שאנשים אחרים חיים. תחיי את החיים שלך כפי שאת רוצה לחיות אותם. זה שאנשים אחרים חיים ללא אהבה וללא יחסים - זו הבעיה שלהם, ואת לא יכולה לפתור להם אותה. אבל את כן יכולה לפתור את הבעיה שלך.

אם תרשי לעצמך - תפתחי לעצמך את נתיב התקווה ליחסים מרגשים, לאהבה, אולי לנישואים שניים ואולי לקשר נחמד ורומנטי.

אל תוותרי על החיים בגיל 48. החיים אינם נגמרים בגיל הזה - הם רק מתחילים.

וזכרי, אם את סובלת בזוגיות שלך - גם בן זוגך סובל. ברגע שתגאלי את עצמך מהסבל שלך - תגאלי גם אותו מהסבל שלו.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

 איך יודעים?

שלום לך יואב,

רציתי לשאול אותך שאלה:

איך יודעים שאוהבים אותך?

איך יודעים שמאוהבים בך?

איך יודעים מה הוא רוצה?

תעזור לי בבקשה...

שלום רב,

השאלות ששאלת הן כלליות. ולכן, גם התשובה עליהן תהיה כללית. בעקרון – כדי לדעת מה הצד השני חושב עלינו, עלינו להבין ולבדוק מה אנחנו באמת חושבים עליו. זה בלתי אפשרי שמישהו באמת יאהב אותך כשאת אינך אוהבת אותו. הוא יכול להעריץ אותך או לפחד ממך, אבל לא לאהוב אותך.

זכרי, אנשים מרגישים אותו הדבר אחד כלפי השני. לכן, אם עמוק בפנים אינך באמת אוהבת או מקבלת גבר בשלמותו, את יכולה לדעת בוודאות שגם הוא אינו מסוגל לאהוב ולקבל אותך בשלמותך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

הוא מסתיר אותי

שלום לך יואב וברכות על האתר הנהדר,

שאלתי היא כזו: אני בת 37 גרושה + 3 יוצאת עם בחור גרוש + 2 מזה כ-5 חודשים.

הבחור מתקשר אליי יום יום. אנחנו נפגשים לפחות שלוש פעמים בשבוע, ותמיד אצלי או יוצאים לבלות. הוא ישן אצלי מידי פעם ומעיר את ילדיי.

הבעיה שלי היא שעד היום בן זוגי לא הכיר לי את ילדיו (כל הזמן הוא מציין בפניי שהם נבהלים אם יש אישה גרושה בסביבתם), ילדיו בני 8 ו-11. כמו כן עוד היום הוא לא לקח אותי לבית שלו (ואני גם לא דרשתי) בטענה, שהוא כרגע עבר לגור עם ההורים והוא מחפש דירה. לאחרונה סיפר לי שהוא מצא דירה ואפילו ביקש שכשיעבור שאני אבוא ואתן לא עזרה בריהוט.

לגבי הבחור עצמו, הוא בחור רציני ועובד במקום רציני. הוא לקח אותי לפגישה עם החברים שלו מהעבודה, קונה לי דברים ומפנק אותי ואף פעם לא "נעלם". אבל זה שהבחור לא מכיר לי את ילדיו ולא לקחת אותי לביתו מפריע לי ונראה לי מוזר...מראה על חוסר רצון לעתיד, האם נכון הדבר? או שמא אני טועה?

אודה לתשובתך.

 שלום רב,

התחושות שלך אכן נכונות. יש כאן עניין לא פתור שצריך להתייחס אליו. אם עד היום לא נגעת בנושא הגיע העת לפתוח אותו בצורה כנה. אם את רוצה עתיד עם הגבר הזה עלייך לפקוח את העיניים ולא לעצום אותן, אחרת את עלולה להיות מופתעת בשלב מאוחר יותר.

ייתכן שהוא חושש מתגובת הוריו וילדיו כלפייך. ייתכן שהוא רוצה לחשוף אותך בפני משפחתו רק כאשר הוא ירגיש בשל ושלם עם הקשר. ואולם, אחרי חמישה חודשי קשר ניתן לדעת האם מדובר בקשר שלם ורציני או שמא "בעוד קשר מזדמן".

המלצתי לך: החליטי לבדוק את הנושא ולא לטאטא אותו עוד מתחת לשטיח.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

כדאי להתפשר?

שלום רב,

אני עומדת להתחתן עם בחור טוב. הבעיה היא שאני מרגישה שאני לא כל כך אוהבת אותו. אף פעם לא הייתי מאוהבת בו ממש. למען האמת, אני לא זוכרת שהתאהבתי ממש במישהו.

האם אני מתפשרת? אני בת 26 וחשוב לי להתמסד. אני גם לא מתחברת למנטאליות של המשפחה שלו למרות שהם אנשים טובים (אני אשכנזייה והוא מרוקאי). האם הדבר חשוב? מה לעשות?? לפעמים בא לי פשוט לבטל הכל!!!

שלום רב,

הרצון להתמסד הוא הרצון המרכזי שלך, ולכן הוא זה המציב אותך בנסיבות שתיארת. אינך מחשיבה מספיק אהבה, רגש, חום, אינטימיות או ריגוש ולכן הדברים הללו אינם נכנסים כרגע לחייך, כי את חוסמת אותך מלחדור לתוכך.

זכרו, את עומדת לחלוק את כל חייך עם הגבר שלך. החסרונות שלו אינם עומדים להיעלם בבוקר שאחרי החתונה. עלייך להיות כנה עם עצמך ולא לטאטא את החששות שלך והספקות שלך מתחת לשטיח. אל תתפשרי על מישהו שאינך אוהבת. הילחמי על החלומות ועל הצרכים האמיתיים שלך.

ייתכן שבשל דימוי עצמי נמוך או חוסר אהבה עצמית את בוחרת בן זוג "נמוך" ממך שבא ממשפחה "נחותה" מזו שלך. עלייך להבין שלא זו הדרך לבנות את עצמך באמת. בנייה אמיתית של חיים אמיתיים מתחילה מהצרכים האמיתיים שלך, שבהם את מאמינה בכל ליבך לא רק היום אלא גם בעוד שנה וגם בעוד עשר שנים. כל זיוף פנימי היום – יתפוצץ לך בפרצוף מתישהו בעתיד, ולכן מוטב שתשקלי את צעדייך כעת.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

מלכוד הקשר הבטוח

שלום יואב,

לאחרונה קראתי את ספרה של זיוית אברמסון "לומדים זוגיות" (מומלץ!).

ספרה בנוי על התאוריה של אלפרד אדלר. ע"פ התיאוריה הזו, המטרה אליה חותרים כל בני האדם היא השגת תחושת שייכות וערך, ולכן בחירת בני הזוג נעשית כך שאנו בוחרים בני זוג שיתנו לנו להרגיש בעלי ערך, שווים.

הרבה פעמים נוצר קונפליקט שמה שנחוץ למישהו כדי שירגיש בעל ערך לא כולל את מה שמעורר בו התרגשות ותשוקה. התובנה הזו כאילו "נפלה עלי משמים" והבנתי שזו בדיוק הבעיה שלי בקשר עם בן זוגי.

אני יוצאת עם בן זוגי כחצי שנה ולא עובר יום שאני לא מתלבטת האם הקשר הזה מתאים לי. בן זוגי "נותן" לי את כל מה שצריך כדי להרגיש בעלת ערך: הוא אוהב, מפנק, מחמיא, גמיש, חרוץ, אמין, אפשר לסמוך עליו, מהימן, איש שיחה, מקשיב, מכבד, רגיש ועוד...לסיכום, יש בו את כל התכונות שהייתי רוצה שיתקיימו בבן הזוג ואני חושבת שבלעדי תכונות כאלה (אצל 2 בני הזוג) אי אפשר לקיים מערכת יחסים תקינה, להקים משפחה ולחיות חיים זוגיים טובים.

מצד שני, מבחינה חיצונית בן זוגי "לא כל כך עושה לי את זה". הוא לא דוחה אותי חס וחלילה אבל גם הוא לא מעורר אותי יותר מדי מבחינה מינית, וזה לא קשור באופיו (הוא אדם חם, מיני), אלא קשור יותר במראה שלו, שהוא נתון, שאי אפשר ממש לשנות.

אני יודעת שאי אפשר לקבל מבן הזוג את הכל. ברור לי שזו תביעה ילדותית. לכן, ע"פ ספרה של זיוית, מאחר שאין להשיג את הכל בוחרים על פי סדר העדיפויות האישי. כלומר, בוחרים בני זוג על פי מה שהכי חשוב וסובלים מהחסר של מה שכנראה פחות חשוב. במשך הזמן תופסים את היש כמובן מאליו וחווים בעיקר את המחסור. בכל זאת, לא רוצים לוותר על מה שיש.

והרי המלכוד. לפעמים פוחדים מן העובדה שכל מה שיש עכשיו אולי לא יהיה, וכך אני מרגישה. זיוית בספרה מציעה להיות מציאותיים ולערוך רשימה מודעת של משאלות וציפיות מבן הזוג,לדרג אותם על פי סדר חשיבות אישי ולהשוות עם מה שיש לבן הזוג להציע מול מה שאין לו ועל פי זה להחליט אם להישאר איתו או לעזוב אותו. רעיון לא רע, אך משום מה מאוד קשה לביצוע...
מה שמפריע לי עוד יותר, שבעברי יצאתי עם כמה גברים, שהשתוקקתי אליהם מאוד אך לא ראיתי את עצמי לעולם נשואה להם משום שהיתה לי תחושה שהם לא אמינים, אי אפשר לסמוך עליהם והם לא יאהבו אותי ב-100% אלא ב-80%.

זה קורה הרבה פעמים שיש הפרדה בראש של האדם בין מי שאפשר לחיות איתם לבין מי שהם מושכים ומגרים אבל לא מהימנים ובלתי מכובדים. לפני קריאת הספר חשתי שאני חיה ללא החלטות, הגדרתי את עצמי "מתלבטת", אך לאחר קריאת הספר הבנתי שנכון לכרגע כן ביצעתי החלטה. עצם העובדה שאני ממשיכה לצאת עם בן זוגי אומרת שאני) כרגע) מעדיפה לשים בראש סדרי עדיפויות שלי אדם שיקנה לי תחושת ערך וביטחון ופחות את תחושת התשוקה.

לבסוף, יש לי 3 שאלות:

(1) אם בכל זאת בחרתי דרך, מדוע היא כה קשה לי לעיכול?

(2) במידה ואפרד מבן זוגי, האם יש סיכוי שאכנס שוב לקשר מסוג זה (הייתי כבר בקשר דומה לפניו). כלומר, אחבור לאדם שלא ממש מושך אותי אבל אוהב אותי ורוצה לתת לי את כל מה שאני מבקשת (ובסתר ליבי אתאהב/אדלק על גברים שמסוכן וקשה לחיות איתם )?

(3) יש לי תחושה, שיש סיכוי שאם מתחתנים עם אדם, שיוצר מלכוד (גורם לבת הזוג להרגיש בעלת ערך אך לא הכי מלהיב אותה מבחינה חיצונית), הבועה הזו תתנפץ מתישהו, נראה לי לאחר שהאשה תממש את עצמה מבחינת ילדים וגידולם.....האם יש היגיון בדבריי?

אשמח לקבל את התיחסותך.

שלום רב,

קשה לך עם ההחלטה שביצעת משום שאינך שלמה איתה עד הסוף. מבחינה מעשית - זוהי החלטה טובה. מבחינה רגשית - פחות, ואולי אף מסוכנת, כי היא מהווה פתח לבגידה, לגירושים ואולי אף לתבוסתנות ולפשרנות בחיים.

נשים רבות שאינן מוצאות את בחיר ליבן האמיתי - בוחרות בסופו של דבר בן זוג לא מפני שהן באמת אוהבות אותו אלא משום שהוא יהיה בעל בטוח, מפרנס טוב ואבא טוב. לאחר שלב הקמת המשפחה איתו, הן נוטשות אותו וממשיכות את חייהן באמת, תרות אחר אותו גבר שירגש אותן ושיהיה אהוב ליבן לאחר שנים בהן הן הניחו לליבן ולרגשותיהן להחמיץ.

המלכוד שאת מתארת הוא מלכוד נפוץ ובעייתי הנובע מפחד - פחד לחיות, פחד להעיז, פחד לממש חלומות ופחד להקשיב לקול הלא הגיוני של הלב. כמובן שאת עלולה ליפול לאותה המלכודת שוב גם בקשר הבא, אלא אם כן תחליטי לא להתפשר ולנסות הפעם להשיג את מבוקשך האמיתי.

זכרי, בשביל דברים טובים צריך להתאמץ, להאמין, ולהשתנות ולהפוך לאדם עוצמתי המונע על ידי חזון ולא לאדם מתגונן המקבל החלטות ממקום של פחד.

בסופו של דבר, מי שהולך על יחסים בטוחים - לא מגיע לשיאים ולהישגים של אלה שהולכים אחרי הלב שלהם. עלייך להחליט עם עצמך באיזה שביל את רוצה ללכת ואיזה חיים את רוצה ליצור לעצמך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

בחור טוב ובחור רע

שלום יואב.

שאלתי היא, איך אפשר לדעת מיהו הבחור המתאים?

לפעמים יש את הבחורים שהם "הבחורים הטובים"- אלה שמתייחסים אליך יפה, שחוזרים אליך, שיוזמים, שמדברים אליך בכבוד, שמפנקים אותך, אבל משום מה קל יותר לפעמים להיסחף אחרי אלה שרק מחפשים כדורגל ובחורות, ש"תופסים" מעצמם ונותנים לך הרגשה הכי טובה בעולם (וגם לחצי מהבנות האחרות...), שמפחדים ממחויבות.

מה עושים? קראתי שרשמת שכן צריך להיות חיבור לאינטרס (מראה חיצוני, כריזמנטיות של האחר וכד'), אך גם לרגש. השאלה אם אפשר למצוא את הגבר המתאים - שיש בו את המראה והריגוש שגורם הגבר "החפיפניק" וגם את ההקשבה והאכפתיות של "הבחור הטוב"? האם מע' יחסים עם כל אחד מהם נתונה לכישלון? כי עם ה"בחור הטוב" זה לא מרגש מספיק אך עם ה"חפיפניק" זה לא זוגיות טובה ונכונה?

איך מוצאים את הבחור הזה? כי בכל מקרה עדיף לא להיות במע' יחסים לא מתאימה ועדיף להיות לבד, זוגיות זה חשוב, אך לא הכל. מה דעתך?

אודה לך מאוד על תשובה! אני קוראת תשובות שרשמת לי בעבר ולאנשים ומאוד מעריכה את דעתך. תודה.

שלום רב,

ניתן למצוא בחור המשלב את שתי התכונות שציינת - "טוב" ו"רע". הוא קיים, אך כדי למצוא אותו עלייך להיות בעצמך שילוב של התכונות הללו.

כל עוד את רק טובה או רק רעה - זה מה שתימשכי לחייך.

אך אם את תדעי כיצד לחבר את הטוב ואת הרע בחייך, איך להתמסר אבל לעמוד על שלך, איך ליזום ועדיין לא להיות חרדה ושתלטנית, איך להעריך את הטוב ולא רק להעריץ את הרע, איך להיות שלמה - תוכלי למשוך לחייך מישהו שלם כמותך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

סדר בבלאגן

יואב שלום,

אני בת 30 ובעלי בן 32. הילדים מתחת לגיל 3.5. רציתי לדעת כיצד ניתן להחזיר את האהבה הגדולה שהרגשתי כלפי בעלי.

אני מרגישה שאחרי 4 שנות נישואים, 2 ילדים עבודה במשרה מלאה וכל מטלות הבית , שאני לא עומדת בלחץ ולא מקבלת מספיק עזרה מבן זוגי. אנחנו כל הזמן רבים , מרוחקים וכועסים .

כיצד ניתן לצאת מהבלגן שבו אנחנו נמצאים. אני מרגישה חנוקה.

שלום רב,

אכן במצבך, קל להרגיש לחץ ומתח, משום שהמטלות שלקחת על עצמך הן רבות וקשות. גם ילדים, גם עבודה במשרה מלאה, גם טיפוח הזוגיות וגם אחריות על הבית (ראי את המאמר שלי בנושא "סופר וומן").

אם את מרגישה חנוקה ויש לך תחושה של בלאגן בחייך - עלייך לסדר את הבלאגן. עשי סדר יסודי בחיים שלך. נפי את כל מה שלא נחוץ וגוזל מזמנך ותשומת ליבך. קבעי שורה של סדרי עדיפויות חדשים המתאימים יותר למציאות העכשווית שלך ולא למציאות שהייתה כשהיית רווקה או צעירה יותר.

קחי שליטה על חייך וקבלי רק החלטות שטובות לך. אם את יכולה - עבדי קצת פחות, אולי קרוב יותר לבית, חפשי עזרה מקצועית למטלות הבית, טפחי את עצמך, קחי זמן לנוח ולישון היטב, הקפידי על תזונה בריאה. חזקי את עצמך בספרים מעניינים ובפעילות מרגיעה. עשי הכל כדי לנשום ולא להיות חנוקה.

מהמקום הנינוח והמסודר יותר - יהיה לך קל בהרבה לשפר את יחסייך עם בעלך, להיות פחות טעונה ומאשימה, לריב פחות, לשתף פעולה יותר ובעיקר - ליהנות יותר מהחיים, כי זו בעצם מטרת החיים שלנו.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

איך יכירו בנו?

בוקר טוב!

יש לי שאלה בנוגע לכתבה על הפרשי הגילאים- איך היית ממליץ לסביבה להתמודד עם בחורה שבחרה בגבר מבוגר ממנה, ואיך היית ממליץ לבחורה להתמודד עם הסביבה- הורים, חברים וכו'?

תודה ויום נהדר!

שלום רב,

כאשר אדם בוחר בדרך שהיא שונה מהדרך המקובלת של החברה והסביבה, עליו להיות נחוש ושלם איתה, אחרת הלחצים החיצוניים יקשו עליו מאוד להמשיך באותה הדרך ולהתמיד בה.

במקרה של זוגיות בהפרש גילאים גדול - יש קודם כל לוודא שהקשר הזוגי הוא אכן חזק, בריא, בשל ושלם, זאת לפני שיוצאים החוצה להתמודדות מול הביקורת של הסביבה, החברים וההורים.

ברגע שהחברה רואה זוג שהוא זוג מחובר, אוהב וטוב אחד לשני - החברה "לא תיגע" בהם ולא תפריע להם גם אם מדובר בהפרש גילאים. אבל כאשר הבעיות מבצבצות החוצה והן נראות לעין בלתי מזויינת - החברה תפעל על פי הפחדים הבסיסיים שלה והיא תשפוט את הקשר ותתנגד לו.

זכרי, אי אפשר להתמודד מול הצלחה זוגית. אבל אפשר לתקוף ולערער זוג שהוא מעורער בעצמו. לכן, עיקר המאמץ חייב להיות מושקע בבניית יחסים מנצחים, כאלו שיורידו מלכתחילה את ההתנגדויות החיצוניות.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

קבלה עצמית

יואב שלום,

לאחרונה אני חושבת על המושג שנהיה קצת שחוק "קבלה עצמית". האם זה לא מושג נבוב וריק ?האם יש דבר כזה ?האם זה אוטנטי? ומה זה בכלל?

מאוד אודה.

תודה שאתה כזה נפלא.

שלום רב,

קבלה עצמית היא היכולת שלנו להיות מי שאנחנו ולאהוב את זה. באופן פרדוכסלי, רק דרך קבלה עצמית אנו מסוגלים להשתנות לטובה. דרך שנאה עצמית - אנו תמיד מתחפרים ומתקבעים לאותם דפוסים שליליים של התנהגות.

ללא קבלה עצמית לעולם לא נוכל לאהוב אחרים, לתת, לגדול, להתחזק ולצמוח. אנשים שאינם מקבלים את עצמם חיים בגהנום פרטי משום שהם אינם מסוגלים לסבול את עצמם, ומנסים כל חייהם לברוח מעצמם וממה שהם.

בקריירה - לא לקבל את עצמך פירושו לא להיות מי שאתה יכול להיות בעבודה, לא לקבל את הנטיות המקצועיות האמיתיות שלך, לא לממש את הפוטנציאל הכלכלי שלך, לא לעמוד ולהגן על מה שאתה מאמין בו ובאופן כללי - לא לחיות את החיים המקצועיים שלך.

בזוגיות ובאהבה - לא לקבל את עצמך פירושו להסתתר מאחורי מסכות ביחסים הזוגיים, לשקר המון לעצמך ולבני הזוג שלך לגבי מי שאתה, לא לבחור באמת את הבחירה הזוגית האמיתית שלך, לא להילחם על האהבה שלך ועל החלומות שלך, לרצות את בני הזוג שלך על חשבון עצמך ולהסתיר את עצמך.

זכרי, הבסיס לכל ריפוי עצמי, לכל אהבה, לכל תהליך של צמיחה הוא אחד ויחיד - קבלה עצמית. קבלה עצמית היא הבסיס לכל תהליך של שינוי חיובי.

שינוי אמיתי מתחיל מהשלב שבו את מקבלת את עצמך כפי שאת כרגע, על כל החסרונות והפגמים שקיימים בך. דרך קבלה עצמית את מתוודעת לראשונה גם לפוטנציאל האישי הטמון בך - ואת לומדת לקבל אותו כאמת צרופה ועמוקה. רק כך את יכולה להתחיל לצמוח ממי שאת כרגע למי שאת רוצה להיות ותמיד הרגשת שאת.

שימי לב, כאשר את נעה במסלול של שינוי חיובי עלייך להבין שבכל שלב בדרך עלייך לקבל את עצמך כפי שאת באותו הרגע. רק כך תוכלי לצמוח באמת לשלב הבא. חשוב לזכור שמי שאינו מקבל את עצמו עכשיו - אינו יכול לצמוח, כי המצע עליו הוא מנסה לצמוח הוא מצע שלילי, ביקורתי והרסני.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

אקסית מיתולוגית

יואב שלום ,

יש לי שאלה : אני בת 28, ויוצאת עם בחור בגילי.

אנחנו יוצאים כבר 4 חודשים, ואני מאוד אוהבת אותו ומשקיעה בקשר מאוד. לחבר שלי היתה חברה במשך כארבע שנים, והוא מרבה לדבר עליה כשאנחנו ביחד. הוא מאוד מאוד אהב אותה.

אני מרגישה קנאה כשהוא מספר לי על כך. רציתי לדעת איך לגרום לו ל"צאת" ממנה לגמרי, ואיך להתגבר על הקנאה שלי?

האם הקנאה שלי טבעית? זה מאוד מפריע לי ומבעס אותי, ולפעמים אני חושבת להיפרד ממנו בעיקר בגלל ה"עבר" שהיה לו איתה.

אנא תייעץ לי מה לעשות. עליי לציין שגם הוא אוהב אותי (לפחות כך הוא אומר וכך אני מרגישה).

שלום רב,

עלייך להבין שהבעיה אינה שלך אלא היא שלו - זה לא שהוא באמת מתגעגע אליה ורוצה לחזור לעבר אלא שהאגו שלו פגוע והוא צריך להפנים ולקבל את הפרדה.

המלצתי לך:

ראשית, אל תנסי לקצר תהליכים ו"לזרז" אותו, כי זה רק יאריך את הסבל. זכרי, לא מתרפאים מקשר של 4 שנים תוך מספר שבועות. זה לוקח קצת יותר זמן לסגור את הפצעים ולהפיק את הלקחים. 

שנית, תשקיעי בקשר כך שבמשך הזמן הוא יפסיק לחשוב על העבר ויתחיל להבין שהוא חי בהווה טוב ונעים.

שלישית, אל תתייחסי לעבר שלו. ככל שאת חרדה יותר ממה שהוא מדבר עליה, ככל שאת מגיבה לכך יותר, ככל שזה גורם לך ליותר מתח וקנאה - כך הוא ימשיך להעלות אותה באוב. בסופו של דבר, אם תתעלמי בעדינות מכל נושא השיחה הזה, הוא יתחיל לרדת מזה גם.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

לרפא כפייתיות

שלום יואב,

מה עושים כדי לרפא כפייתיות (באוכל, במחשבה, בקשר שקשה להרפות וכו')?

אני מסתכלת על מה שכתבתי ונראה לי שכתבתי את התשובה .התשובה היא להרפות? איך עושים את זה? אם אתה יכול יותר לפרט.

כל עצה תתקבל בשמחה, בברכה ובאהבה.

תודה .

שלום רב,

כפייתיות, כל צורה של כפייתיות - נובעת מחרדה, ממחשבה שאינך יכולה להתמודד. לכן, כל עוד מפלס החרדה אינו מטופל ואינו יורד - הכפייתיות תקנה שליטה ואחיזה בחייך ויהיה לך קשה מאוד להתמודד עימה, כי מקור הבעיה נותר כפי שהוא.

להרפות פירושו להוריד קצב, לחשוב חיובית, להאמין שאת כן יכולה להתמודד, להטמיע בתוכך את האמונה שאת בטוחה, שאת חזקה, שאת יכולה, שאת מסוגלת להתמודד ולהתגבר על כל פחד או מכשול בחייך.

אם תזכרי שחרדה נובעת מאמונה ספקנית, מביקורת, משליליות ומפחד בסיסי מהחיים - תזכרי גם שבכל פעם שאת בונה בתוכך גישה אופטימית, חיובית, רגועה, שקטה ועוצמתית יותר, את למעשה לומדת להרפות מהפחד, את לומדת להרפות מהפאניקה ומהחשיבה הכפייתית.

עשי לך הרגל קבוע - לעצור מספר פעמים ביום את הכל. פשוט לשבת דקה בשקט. לנשום. לחייך. לצחוק. לזכור כמה נפלאים חייך וכמה נפלא העולם - ואז להמשיך ממקום רוגע ורפוי יותר.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

חוסר אמון בגברים

היי,

יש לי בעיה רצינית מאוד.

בעברי עברתי שתי התעללויות מיניות ומאז יש לי פחד לתת אמון באנשים, ובמיוחד בבני המין השני.

לפני כחודשיים פגשתי מישהו. היו לנו ירידות ועליות ולמרות זאת החזקנו מעמד חודש, אבל בגלל הפחד שלי דחקתי אותו לפינה והוא זרק אותי. זה כאב עד היום כי התאהבתי בו קשות ושום דבר שניסיתי לא עזר.

לפני שבועיים פגשתי מישהו אחר, וגם בו פגעתי. הצלחתי להחזיר אותו אליי אבל בתנאי שהוא יהיה חבר שלי ולא רק בשביל התכתבויות, ועכשיו גם הקשר הזה מתחיל להיחלש. 

אני פוחדת שהקשר הזה ייעלם או שהוא כבר נעלם למרות שאני אוהבת אותו אבל אני גם מבולבלת. אני לא יודעת אם אני אוהבת את החבר הקודם או שאני אוהבת את ה"חבר" הזה.

אולי תוכל לעזור לי בנידון. מה בדיוק עלי לעשות? 

שלום רב,

אינך בשלה כרגע ליחסים, משום שלא פתרת עם עצמך את בעיית החשדנות, הפחד והשנאה שלך כלפי גברים.

עלייך לפרק את המוקש הזה תחילה. ביום בו תביני שעלייך לתת אמון בעצמך, בחיים, בגברים ובאהבה - זה יהיה היום שבו האהבה תפסיק להכאיב לך ותתחיל לרפא אותך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

אהבה וחיצוניות

שלום רב,

ישנן נשים שדוחות גברים בגלל נתונים חיצונים נמוכים (כגון מראה חיצוני או סטטוס).

נניח ורצה הגורל והגברים הנידחים היו עונים על הציפיות החיצוניות שלהם. האם פתאום היתה פורחת האהבה וממריאה לשחקים? ואם כך, האם זו לא היתה צביעות? (אותו הדבר גם מופנה כמובן לגברים שדוחים נשים בגלל מראה לא מספיק טוב).

שלום רב,

קשר זוגי רציני ואמיתי מבוסס על החיים המעשיים ולא רק על אידיאלים יפים אך חלולים של "אהבה". חיצוניות, כוח כלכלי או סטטוס חברתי הם חלק בלתי נפרד מהחיים, מהאהבה ומהרצון להיות בקשר זוגי.

צביעות היא להאדיר את האהבה לדרגה כל כך טהורה, גבוהה ואידיאלית - עד שאי אפשר לממש אותה. זו אינה צביעות לאהוב מישהו עוד יותר, בגלל שהוא גם מקסים ונפלא, וגם עשיר ויפה. אין פה שום צביעות - להפך. יש כאן התחברות אמיתית ועזה יותר לבן הזוג, דווקא משום שהיא מבוססת לא רק על רגש אלא גם על אינטרסים.

זכרי, החיבור בין רגש ואינטרסים אמיתיים הוא חזק יותר מאשר זוגיות שמבוססת רק על רגש. מי שמחפש קשר אמיתי, ארוך טווח, רציני, מעשי, שיביא לתוצאות טובות - חייב להשתית את הבחירה הזוגית שלו על שילוב מלא בין רגשות לאינטרסים, כי לא רק שאין סתירה ביניהם, אלא שהם תומכים ומחזקים אחד את השני.

מה את מעדיפה? לעמוד כל חייך על רגל אחת (לבסס קשרים רק על אהבה), או לעמוד יציבה ואיתנה על שתי הרגליים (לבסס קשרים על אהבה ואינטרסים גם יחד). אנשים שעומדים על רגל אחת - חייהם האישיים והזוגיים אינם יציבים. רק מי שעומד של שתי רגליים (שכל ורגש) הוא מאוזן, יציב ואיתן עם עצמו ועם מערכות היחסים שלו.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

התחלה חפוזה

לפני כחודש וחצי הכרתי את אהבת חיי.

אחרי שבוע של היכרות ויומיים של סקס מטורף עברנו לגור יחד. כבר גרתי בעבר עם גבר שהייתי איתו 3 שנים. הקשר החדש הזה הוציא ממני את כל היצירתיות שבי.

אחרי שבועיים הוא החליט שהוא זקוק לחופש. חזרתי להורים וסיכמנו שכשיגיע הזמן המתאים נחזור לחיות יחד. הייתי אצלו מספר פעמים מאז אפילו לתקופות של שבוע-שבועיים והוא עדיין לא הציע שנחזור לחיות יחד. הוא אומר שהוא מאוד אוהב אותי ושאם הכל ילך כמו שצריך באביב נתחתן .

הוא כל הזמן זקוק לחופש ואני נותנת לו. האם קיימת אצלו בעייה של פחד ממחויבות? יש לו חברים נשואים וחלק חיים יחד וחלקם לבד. הוא כל הזמן גאה ושמח שיש לו אותי.

האם לתת לו זמן? האם יש בעיה?

שלום רב,

הקשר שלכם התחיל מהר מדי וסוחף מדי, וכמו כל דבר שמתחיל מהר, גם הקשיים והבעיות מתעוררים במהירות - כולל בעיית מחוייבות שקיימת אצל כל הגברים וכל הנשים.

טוב שעכשיו אתם לוקחים את הדברים יותר ברגוע.

לשאלתך, תני לו את הזמן עד האביב ותביני שכשעושים את הדבר הנכון בקצב הנכון - אז הכל נכון, ואילו כאשר עושים הכל חפוז, מטורף ובשיכרון חושים - זה מערער ומביא לנפילה.

המלצתי לך היא להמשיך ליהנות ולהשקיע בקשר כדי ליצור תהליך מדורג של גדילה ושל אהבה משותפת. זו הדרך הנכונה, האיטית יותר אולי, אבל האמיתית והקצרה בהרבה - לחתונה.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

בחורה שמרנית

יואב שלום רב,

אני בת 29 רווקה. מעולם לא היה לי חבר רציני. התקופה הכי ארוכה שהייתי עם מישהו היתה חודשיים. אני מכירה הרבה בחורים  ומתחילים איתי, אבל כל פעם קורה משהו ולא הולך.

לפעמים אני יוצאת עם כאלה שלא מושכים אותי כדי לנסות, כי אני חושבת שאולי אני בררנית מידי. כאשר מישהו מצא חן בעיני וזה הדדי אני נלחצת מהר "למה הוא לא התקשר", "הוא בטח כבר לא מעונין", "אנחנו לא מתאימים". יש לציין, שגם סקס טוב לא היה לי. היו לי חוויות "לא נעימות".

אני מאוד רגישה  וקשה לי להאמין שילך לי למרות שאני יודעת שיש לי מה להציע. יש לי ידיד שטוען שאני צריכה מישהו רק  כדי להנות איתו תקופה בלי לחשוב על קשר. מצד אחד זה נראה  מתאים ומצד שני  יש בי צדדים שמרניים שאומרים לי  שזה לא  הדבר הנכון.

מה דעתך ? מה לעשות?

תודה

שלום רב,

הפחד חוסם אותך מלחוות ומלצבור ניסיון זוגי ומיני בחייך. עלייך להבין ש"הצדדים השמרניים" לא ממש יסייעו לך בחיים, ודאי לא בשלב זה של חייך שבו יש לך את כל ההזדמנויות והלגיטימציה לטעום זוגיות ולא רק לבחור זוגיות לכל החיים.

הקושי שלך לבחור בני זוג (ציינת שאת בררנית), הקושי שלך לקיים יחסי מין מהנים והקושי שלך לקיים יחסים זוגיים מתמשכים - נובע כולו מחוסר בשלות וחוסר מוכנות לחוות, להתנסות וגם לטעות. הדרך להתמודד עם הבעיה היא באמת להיפתח להתנסות שלא אמורה להוביל אותך למקום כלשהו, זולת למקום של התפתחות וצבירת ניסיון.

הידיד שלך מאוד צודק. הדרך שלך להתקדמות עוברת דרך ריסון הצדדים השמרניים שבך כדי שהצד הזורם והנהנה שבך יוכל סוף סוף להתגלות, כפי שמגיע לו.

ולסיום, זכרי - במקום להקשות על עצמך ולנסות למצוא כבר עכשיו את "הגבר המושלם" - עדיף ומוטב לא להינעל, אלא דווקא להיות בחברת גברים "סתם", בכייף ובקלות. הסתם הזה יתברר לך כדבר מאוד מאוד אפקטיבי ותורם לחייך, הרבה יותר מלנסות להבין את עצמך ואת החיים הזוגיים שלך רק דרך הראש. החיים הם קלים הרבה יותר ממה שנראה לך - זו את (ובעיקר השמרנות שבך) שהופכת אותם לכל כך קשים. היי רכה יותר עם עצמך, הרשי לעצמך יותר - ותגלי שהעולם יתרכך גם הוא כלפייך ויביא לך דברים טובים. 

בהצלחה,

יואב ברנזון.

מחפשת עצמאות

אני בת 36 ונמצאת בשלב מאוד חשוב בחיי בו אני נפרדת בן זוגי לאחר 20 שנים ביחד. אני תוהה האם אוכל למצוא את העצמי שלי האינדיבידואלי לאחר כל כך הרבה שנים של זוגיות?

אשמח לקבל תשובה

שלום רב,

ודאי שתוכלי למצוא את הזהות שלך ואת העצמאות שלך - גם אחרי 20 שנות חיים בחסות גבר.

נשים רבות, ובכלל זה מרבית החד הוריות, עוברות תהליך של התבגרות ועצמאות בלתי נמנעת. כך גם את. אולי זה לא יהיה הכי קל שבעולם בהתחלה, אולי זה ייקח קצת זמן וידרוש השקעה ומחויבות, אבל עם הזמן תלמדי להכיר את עצמך ותחזקי את היכולת העצמאית שלך.

למעשה, אין לך בררה אלא להיות עצמאית. המחירים שתשלמי על תלות בגברים יהיו כה גבוהים - שמן הסתם תביני פעם אחר פעם שהכי טוב זה להיות עצמאית.

וזכרי - אינך צריכה להיות האישה הכי עצמאית בעולם. עלייך פשוט ללמוד להיות גם עצמאית - כדי למצוא את האיזון הבריא והנכון שלך בחיים בין תלות באחרים לבין העצמאות והייחודיות שלך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

רומן בין חברים

יואב, שלום רב.

כמו תמיד, חשוב לי לפרגן ולומר שאני מאוד נהנית מהאתר שלך, מהמאמרים המצויינים ומהדרך שבה אתה עונה לאנשים. :-)

שאלתי היא:

מה דעתך על יחסי ידידות בין בנות לבנים? כשהייתי תפוסה הרבה שנים חשבתי שזה דבר "לא טוב", כי זה עלול לאיים על החברות, כמובן שהיום כשאני רווקה אני נהנית מהידידות עם ידידים שלי, כי מלבד חברות טובות -  שזה דבר חשוב מאוד, אין כמו בנים ידידים.

הבעיה היא שיש להם חברות, ונראה לי שהם עצמם מה אכפת להם שיהיו להם ידידות? אבל החברות מקנאות כל הזמן בידידות של חברים שלהם.

השאלה היא האם צריך לוותר על קשרים כאלה? האם לדבר רק 2 דקות עם הידיד כדי לקבוע איתו להיפגש עם כל החברים כולל החברה ולא לדבר איתו שיחות נפש ולהיפגש איתו לבד?

הבעיה היא גם שמצד שני אני מבינה את החברות האלה, גם אני הייתי בקשר ורציתי "לשמור" על החבר שלי, מצד שני היום אני רואה את הרווח שבידיד. מצד שלישי, תמיד יש איזושהי משיכה גם בין ידידים ויכול להתפתח משהו אחר, מה גם שלפעמים אנחנו ידידים של אנשים בלי להרגיש אליהם שום דבר מעבר ופתאום זה קורה, ואפילו יש מקרים שאנו ידידים של אנשים ויודעים שאם הם היו פנויים היה קורה משהו. ואולי אם בסוף יקרה משהו, אולי זה מראה משהו על הקשר הלא מספיק טוב בין הבחור והבחורה.

בקיצור, יש הצדקה לדאגתן, מצד שני בחור לא יכול להיות ב"כלא" ולא להיות בקשר עם עוד אנשים.

בקיצור - תסבוכת.

מה דעתך? יש מקום לידידות בנים-בנות?

תודה ושיהיה לך יום נפלא!

שלום רב,

ודאי שיש מקום ליחסי ידידות בין גברים לנשים, אחרת כולנו נחיה בעולם של הלכה חשוכה.

התשובה לשאלתך טמונה בעצם בנו, ביכולת שלנו להציב גבולות. נכון, לעיתים ידידות תמימה באה עם נינוח של רומנטיקה או של מים גנובים. השאלה היא האם אנו יכולים להציב גבולות ברורים לעצמנו גם במקרים כאלה של פיתוי - דווקא כדי שנוכל להמשיך ולהיות ידידים אמיתיים במקום שנהפוך לגנבים בלילה.

אם כל קשר ידידותי בין גבר לאישה מקפל בתוכו רומן פוטנציאלי, ברור מדוע נשים וגברים נלחמים מפני ידידויות כאלה והופכים את עצמם לשוטרים ולקנאים.

לכן, רק מי שיודע לשמור את הגבול הבריא שבין ידידות לרומן נסתר - לא צריך לפחד מקשרי ידידות עם גברים או נשים תפוסים. יותר מכך, מי שיש לו אמון מוחלט בעצמו וביכולת שלו לעמוד בגבולות שהוא מציב לעצמו - לא משנה עד כמה יפתה אותו הדבר - מעורר גם את האמון של בני הזוג שלו כי כמו שהוא בוטח בעצמו לחלוטין כך גם בני הזוג שלו בוטחים בו. לעומת זאת, מי שלא סומך על עצמו שיידע לשמור על הגבול והוא ידוע כאחד שעלול להתפתות - מעורר עליו באופן בלתי נמנע את קנאתם של בני הזוג שלו.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

פער גילאים

ליואב ברנזון שלום רב,

ראשית אני רוצה להודות לך על האתר המקסים הזה, זכיתי להשכיל...

אני בת 23 ולאחרונה נפגשתי  עם בחור שמבוגר ממני ב-10 שנים מאוד נחמד לנו ביחד. מבחינתי יש אפשרות שיהיה לקשר הזה עתיד משותף (גם מבחינתו...).

אני מודעת לעובדה שאיתו אני מרגישה קצת ילדה לפעמים, בניגוד למערכות יחסים קודמות שבהם הרגשתי הרבה יותר בוגרת (חבר שלי היה בן 25).

שאלתי היא האם הפרש של גיל צריך להיות שיקול, והאם הצורך שלי להרגיש קצת ילדה הוא טבעי. כשאני אומרת ילדה זה במובן שאני רוצה להרגיש שבן זוגי הוא מעלי, כלומר שיש לי מה לקבל מימינו, בכל התחומים. כמובן שאני מעונינת לתת מעצמי, זה לא סותר.

תודה רבה.

שלום רב,

גיל - כשלעצמו - אינו צריך להוות מכשול או בעיה בפני קשר זוגי מוצלח וישנם לא מעט זוגות שפערי השנים ביניהם הוא לא מבוטל. יתרה מזו, רוב הנשים מחפשות גבר שהוא קצת "יותר" מהם, כדי להיבנות ולהתחזק באמצעותו - וגם זה לגיטימי לחלוטין.  

במקרה שלך, אינני רואה כל בעיה בכך שבן זוגך גדול ממך בעשר שנים כל עוד טוב לכם ביחד, אתם מסתדרים, אתם אוהבים ואתם שואפים לאותן המטרות. מותר לך להרגיש ילדה ומותר לך גם לקבל מקשר. כמובן שעלייך להקפיד לא לתת לפער הגיל וליתרון של החבר שלך לפגוע בתהליך הצמיחה והגדילה שלך כאישה וכאדם. אם תילמדי ממנו - אך לא תתמזגי בו ותישעני עליו יותר מדי - תוכלי לזכות בכל העולמות: גם להתברך מניסיון חייו וגם לבנות את העצמאות והייחודיות שלך.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

לא מוכנה לשתוק

אני נשואה, בת 33, עובדת במקום עבודה מסודר ואמא ל-3 ילדים בנים.

לאחרונה התעמקתי מאוד בספר שכתבתה הקסם שבאהבה, אהבה אלכימית ואישה בונה אישה הורסת. מתוך החלטה להתחיל במסע אהבה עצמית , קבלה עצמית מוחלטת וכד'...

ברצוני לשאול, כי לאחרונה בניגוד לעבר, אינני יכולה פשוט לשתוק ולא להתיחס לביקורת, לטענות, לסגנון מזלזל, פשוט לא עוברת לסדר היום. בתוך תוכי אני רוצה לשתוק ולחזק את עצמי ושיקפצו לי השאר, אבל בפועל מה שקורה אני פשוט מחזירה מנה אחת אפיים אם זה לבן זוגי ההמום , משפחה , שכנים וכד'...

אני לא מצליחה לקבל תשובות מהבטן האם מדובר בשמירה על עצמי, או שזהו פשוט תסכול או רגשות ואני יורה חצים מתוך חולשה ??

אודה לקבלת כלים לפתירת הדילמה.

שלום רב,

שתי האפשרויות שהעלת הן נכונות - השאלה היא המינון. אם כל הזמן את עסוקה בלירות חיצים חזרה - סימן שאת כואבת מבפנים ועלייך לחשוב חיובי ומשוחרר יותר "ושכולם יקפצו לך" כהגדרתך. אם מדובר באירועים נקודתיים שבהם את מרגישה שהשתיקות הארוכות שלך לאורך שנים הותירו אותה מוחלשת ופרוצה, הרי שמדובר בתהליך חיובי של בנייה עצמית ושל הגדרת גבולות חדשים.

נסי למצוא את האיזון בין גדילה פנימית לבין מאבק באחרים. בסופו של דבר, כאשר הגדילה והאהבה העצמית שלנו מאוזנת - אנחנו מצליחים לגדול מתוך הרמוניה עם מעט מאבקים נקודתיים.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

מחפשת מחוייבות

שלום רב,

אני בת 40, גרושה +2, במערכת יחסים של שנה וחצי (הדוק מאוד) עם גבר בן 35, גרוש+1. כל אחד גר בבית שלו אך ביחד כל יום.

הכל נראה נפלא בהתחלה והאהבה פרחה, כמו גם היחסים האינטימיים, הקשר עם הילדים והמשפחות. אבל....הוא לא הראה סימנים של שיתוף כלכלי (עזרה, תמיכה) וכן בכל שיחותי עימו לא קיבלתי התחייבות מפורשת שהקשר הזה הולך לכיוון רציני (מגורים משותפים ושיתוף כלכלי).

אמירתו החוזרת ונשנית שהוא אוהב אותי מאוד אינה משכנעת אותי, כיון שרציתי הוכחות גם במעשים.

כשמצאתי את עצמי מתלוננת בפניו על הדברים (שחזרו על עצמם) שוב ושוב ללא שינוי מצידו, ביקשתי להפרד (למרות הכאב הגדול) וקיוויתי שכשהוא יהיה לבד, משהו ישתנה בתודעתו. הסברתי לו מאוד יפה וברור למה אני מבקשת להפרד ומה אני רוצה. מזה שבועיים, אין לי קשר איתו. אני חושבת עליו ודואגת לו, כואבת את הפרידה שלנו, אך מאידך בתנאים הקיימים לא יכולתי להשאר.

אני מתגעגעת אליו, אך מבינה שלהתקשר אליו (דבר שאולי יתקבל בברכה מצידו) יחזיר אותי למסגרת שהיתה, ללא שינוי, ללא מחויבויות, ללא התחייבויות. מה לעשות ואיך מחזיקים מעמד??

אני מודה על תשומת הלב.

 שלום רב,

את מחפשת סיוע כלכלי ונישואים - לאו דווקא אהבה. הקשר שלך אולי חשוב לך מבחינה רגשית אבל סדר העדיפויות שלך ברור ושונה. עלייך להבין את עצמך.

בבסיס העניין עומד הרצון שלך לעזרה כלכלית ולמסגרת. בלעדיה - התוכן פחות חשוב בעינייך. אם הקשר הרגשי היה בראש סדר העדיפויות שלך ומצבך הכלכלי היה איתן ולא היית נדרשת לכל סיוע מגבר, היית יכולה להישאר בקשר הנוכחי בלי לחץ ולחכות בסבלנות שהוא יתפתח ויעמיק.

לכן, אם החלטת לוותר על הקשר הזה, זה רק מפני שאת רוצה להשיג דברים שונים ממה שקיבלת ממנו עד היום. ייתכן והחבר שלך יתעשת וירצה לחזור בתנאים שלך - וייתכן שלא. אם לא - חפשי לך מלכתחילה מישהו שיכול לספק לך את מה שבאמת חשוב לך ואל תיקשרי רגשית לגבר לפני שברור לך שהוא יכול ורוצה להעניק לך ביטחון ומסגרת.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

לא שלם עם עצמו

אני בחורה בת 32 ואני יוצאת שנה אם בחור בן 35 שגרוש פעמיים. אנחנו גרנו ביחד אבל אנחנו נפרדים כמעט כל שבועיים בתקופה האחרונה.

נפרדנו לפני חודש והחלטתי להמשיך הלאה. הבחור התקשר ובא אלי הביתה בוכה ואמר שהוא רוצה להתחתן. לא הסכמתי.

כעבור שבוע ראיתי אותו בבר עם בחורות, והתחלתי להילחץ מהגיל והרגשתי שאני רוצה אותו שוב. חזרנו לשבוע, אבל הוא פתאום החליט שהוא לא שלם עם עצמו והוא רוצה זמן לחשוב.

 אתמול ראיתי אותו מבלה שוב עם בחורות, ואחת מהם היא גרושתו.

 מה עלי לעשות? האם הקשר נועד לכישלון כי אני יודעת שעוד שבוע הוא יבוא ויבכה שוב. מה לעשות?

שלום רב,

ברגע שתחליטי באמת לאן פנייך - הכל יהפוך לפשוט וקל. עלייך להקדיש מעט זמן למחשבה על העתיד שלך. דווקא משום שאת בת 32 אין לך הרבה זמן לבזבז על "משחקי הלוך ושוב". אולי זו סיבה מספיק משמעותית כדי לנתק את הקשר אחת ולתמיד, אפילו אם יבוא ויבכה לך שוב.

זכרי, העתיד הזוגי שלך הוא רק בידיים שלך והכל תלוי באיך תתנהגי ומה תעשי. אם "אין לך לב" לעשות לו את זה, או שאת "מרחמת" עליו בכל פעם שהוא חוזר ובוכה לך - את מייצרת את התירוצים הבנאליים ביותר כדי להזניח את העתיד הזוגי שלך.

המלצתי לך, היי עקבית, אמיתית ומחושבת. שימי לעצמך את הגבולות הנכונים כדי שהזמן לא יחמוק לך בין הידיים.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

דחיית סיפוקים

יואב ערב טוב,

אני קוראת קבועה שלך באתר , ואני חייבת לציין שאני מאד נהנית מהחומר שאתה כותב. יש חלק לא קטן שקשה ליישם, וצריך לעבוד על זה .

הסיפור שלי הוא כזה: הכרתי בחור בסופ"ש האחרון, היה לנו כיף ביחד, היו לנו שיחות מעניינות, הרגשנו שיש זרימה משני הכיוונים, שיש משיכה חזקה, מבטים ... ביומיים שהיינו יחד למדנו להכיר אחד את השני קצת לעומק, הוא סיפר לי על החיים שלו ואני גם וממש היה לנו כיף.

עכשיו מתחילה הבעיה: אני בת 35 והבחור בן-23.  

אני יודעת שהוא צעיר בשבילי (בגיל), אבל הוא מאד בוגר בראש, וזה מה שהפתיע אותי אצלו ... או שאני עדיין הילדה לא יודעת. בכל אופן, היה לנו ממש כיף , עשינו סקס בדייט השני. וכשאמרתי לו את גילי, הייתה שתיקה של כמה דקות והוא אמר לי "אני צריך לחשוב ". אמרתי לו "אין מה לחשוב" כי מבחינתי כאילו זה לא זה. הוא אמר לי " מקסימום נשאר חברים טובים".

הבחור לא גר בעיר שלי. הוא נסע ביום ראשון האחרון. הוא הפתיע אותי במקום העבודה שלי ואמר לי: "מאד נהניתי והיה לי כיף איתך בסופ"ש". אני אמרתי לו : "גם אני נהניתי איתך, ואני אתגעגע אליך". לסיום התחבקנו והתנשקנו ... היו מבטים חודרים ... היה שם עצב...רגש....פרידה... הכל היה שם באותו רגע. הוא אמר לי: דברי איתי, ואם תגיעי לתל-אביב תרימי טלפון "ותשמרי  על  עצמך" - איזה משפט. אמרתי לו : "אוקיי "  ותדבר איתי ... וזהו הוא נסע ....

שלחתי לו באותו יום הודעת SMS "אם תלך מי יינשק אותי ככה, אני כבר מתגעגעת". הבחור לצערי לא הגיב להודעה ששלחתי לו, ולא שמעתי ממנו עד היום.

עברו כבר ארבעה ימים מאז שהוא נסע. לא התקשרתי אליו, מחכה לצלצול .... אני מתה לשמוע ממנו ... אני מעדיפה לא להתקשר, לתת לו את הזמן שלו לחשוב ולא לדחוק אותו לפינה. מצד שני ...אני מתה להרים אליו טלפון ולהגיד לו .... מה יושב לי הלב ... ולאן יחסינו הולכים ...

למה הוא לא מתקשר ?

מה עובר עליו בימים אלה ?

יואב, אני צריכה את עזרתך, תייעץ לי מה עליי לעשות לפני שאני אעשה טעויות. אני רוצה את הבחור, יש לי משיכה אליו שכלית/רגשית/נפשית.

בתודה מראש 

שלום רב,

נכון שאת רוצה בו ומתגעגעת אליו. מצד שני, הרי ברור לך שמדובר בקשר בעייתי, ועוד יותר מכך, שככל שהזמן עובר את רק תיקשרי לבחור הזה יותר.

דעי לך, שלפעמים עלינו לדחות את הסיפוקים שלנו ולשמור על עצמנו מתוך מחשבה לעתיד ולא רק מתוך מחשבה על הדחפים שלנו בהווה. זה קשה - נכון, אבל עדיף שיהיו לך זכרונות נעימים מהמפגש הזה ושתראי אותו כפי שהוא - סטוץ מוצלח מאוד מאשר שתהפכי אותו לסאגה עכורה ומרירה של תקווה לא ריאלית, אכזבה, כעס, תסכול וכיו"ב.

בהצלחה,

יואב ברנזון.

לשפר את המין

שלום לך,

אני קוראת קבועה באתר ונהנית מאוד לקרוא את המאמרים המתפרסמים בו.

שאלתי היא: אני בת 35, ומאוד רוצה להתחתן ולהקים משפחה. פגשתי לפני כחודש בחור בשל, חכם, טוב-לב, שמעוניין גם הוא, מאוד, בנישואים וילדים- איתי. אני מאוד מעריכה את תכונותיו הטובות ואת רצינותו, אבל אני לגמרי לא נמשכת אליו. קשה לי אפילו להתנשק איתו. קיימנו יחסי מין פעם אחת שלאחריה פשוט לא רציתי יותר, ואפילו הרגשתי דחייה פיזית ממנו.

שאלה שלי היא האם ניתן לפתח את המשיכה עם הזמן, וע"י עבודה עצמית, או שאין סיכוי שתיווצר משיכה אם לא נוצרה עד עכשיו.

והאם ייתכן שאני לא באמת מוכנה להתחתן ולכן אני לא נמשכת?

אני רוצה לציין שאני בחורה חמה ומינית. אני כבר לא ילדה, והשעון הביולוגי שלי מתקתק, ואני מפחדת שלא אפגוש עוד בחור טוב ורציני שכזה האם לוותר ולהמשיך הלאה או שניתן לייצר את המשיכה ע"י עבודה מנטלית.?.

אשמח לקבל את עזרתך.

שלום רב,

באמצעות עבודה ומנטאלית והרגל אפשר לשפר במעט את איכות יחסי המין, אבל בסופו של דבר את מה שהטבע לא נותן - אי אפשר להמציא לבד.

אני מבין שהזמן דוחק, אבל עדיף שלא לקבל החלטות כבדות משקל בצורה חפוזה וחלקית שכזאת. נישואים ללא משיכה הם כמו מסגרת ללא תוכן. זהו אינו מתכון טוב להצלחה זוגית אלא זהו המתכון לפשרה זוגית, לתסכול ובסופו של דבר לבגידות וגירושים.

במקום זאת, החליטי להקדיש את זמנך לשיפור וחיזוק עצמי, לאהבה עצמית ולמימוש המטרות הזוגיות האמיתיות בחיים שלך, גם אם בדרך תעברי מעט טלטלות וסכנות וגם אם לעיתים זה ייראה לך קשה או חסר תקווה. למדי להיות חיובית עד הסוף - בטוב וברע.

זכרי, עדיף שתהיי מאושרת - וגם מסופקת מינית - בעוד שנה שנתיים מאשר להיכנס בידיעה מראש למסגרת יחסים נטולת תשוקה.  

בהצלחה,

יואב ברנזון.

יואב

אהבה נכזבת

שלום,

אני בן 21. היה לי קשר במשך כחצי שנה, אהבה ראשונה. הקשר היה חזק ואינטנסיבי, אבל טראגי בהרבה מובנים, והוא נגמר ב"בום" ולא טוב. שנינו ויתרנו מהר מדי. שנינו מאוד פגענו ונפגענו. עברו כמה חודשים מאז אבל הזיכרונות והכאב לא פחתו.

ההרגשה שלי היא שויתרתי מהר מדי עליה ושהיא ויתרה מהר מדי עליי. אני לא יכול לחשוב על מישהי אחרת, אף אחת לא מעניינת אותי. אני חושב שיש לה את כל הפוטנציאל להיות ה"אחת" בשבילי. היא אמרה שהיא אוהבת אותי, אני יודע כמה היא אהבה אותי, אבל אם היא לא רוצה להילחם עליי אז מה זה אומר?

הייתי רוצה לא לוותר, להילחם, אבל הבעיה היא שאני גם די בטוח שאם נחזור, גם אם זה היה תלוי רק בי, אני באמת לא מאמין שזה יהיה טוב. הייתה בעיה רצינית של תקשורת, ועכשיו גם של אמון. גם האגו שלי נפגע מאוד. אם אני שוב אשמע ממנה "לא" אני אמות.

יש לי חיים לא רעים בכלל, הרבה חברים, אבל אני פשוט עצוב 100% מהזמן.

האם מישהי אחרת תהווה תחליף, או שזה רק יגרום לי להתגעגע אליה יותר? האם אני אצליח להתגבר על כאב הלב הזה? האם יש סיכוי שזה לא יעבור אף פעם, שגם עוד 10 שנים אני עוד אחשוב עליה?

תודה רבה מראש.

שלום רב,

כרבים אחרים כמוך, אתה מצטרף לאותם המקרים הרבים של אכזבה רומנטית ותקוות שוא. היה לך קשר מדהים אך גם הרסני, וככזה מוטב שתוותר עליו כי אינך יכול להרים קשר לבדך, ואם בת זוגך אינה מעוניינת - פשוט חבל לך על הזמן.

עליך להבין שמערכת יחסים סימביוטית או מערכת יחסים חד-צדדית אינה מערכת יחסים טובה, ומוטב שתחפש לעצמך יחסים יותר שוויוניים ואמיתיים.

בהצלחה,